??????? ?? ???

האמת – ממש אין לי זמן לכתוב עכשיו. כל דקה שבה אני לא בעבודה, אני מקדיש לתיקונים האחרונים של התיזה. כל דקה שלא בתיזה – מציל קצת זמן עם הילדים, כדי שאחרי שאגיש את התיזה הם לא יתהו מי ×–×” האיש ×”×–×” שבא לגור אצלם בבית ולמה לעזאזל הם צריכים להיות נחמדים אליו.

אבל בכל זאת, בחמש הדקות ביום שאני מפנה לעצמי לקרוא מיילים, ריפרפתי על הכותרות של הגלוב ועיני צדה מאמר. אחרי שקראתי אותו – ויותר מכך, אחרי שקראתי את התגובות – החלטתי שאני אקריב זמן שינה יקר ואפרסם תגובה.

ענת פרי – כותבת אורחת בבלוג – כותבת על העליהום נגד בייניש. היא טוענת שההתקפות על בייניש מגיעות בגלל שבייניש היא אישה, ולא מסיבות ענייניות. המגיבים, כמובן, נרעשים. 'מגיב בשכר' מנסח זאת כך:

דוגמא נהדרת לסיבה לדימוי השלילי של פמינסטיות במשרה מלאה.
לקחת את אחד הויכוחים העקרוניים והמהותיים ביותר שקורים כרגע, ולרדד אותו לבכיינות עלובה על פטריאכלים רשעים שבונים תקרות מזכוכית.
לדעתי דורית בייניש עצמה הייתה נעלבת מהמאמר הזה, שהופך אותה מאדם בעל אידואולגיה שהגיע לראש הפרמידה למישהי שמהותה מסתכמת ב”יש לה ציצים, וחסרי הציצים מתנכלים לה” .

וזה אכן נראה מוזר. האם הכותבת טוענת, ברצינות, שכל המאבק בין בית המשפט לבין המערכת הפוליטית נובע מהיותה של בייניש אישה? רק בגלל ×–×” מציקים לה? הרי מדובר פה על שלטון החוק, על גבולות האקטיביזם השיפוטי – האם כל האנשים המכובדים האלו ממציאים את הטיעונים האלו רק כדי להעלים את האשה שנדחפה למקום לא-לה בנשיאות העליון?

חשוב לשים לב שענת פרי לא כותבת את ×–×” בשום מקום, וסביר להניח שהיא גם לא מתכוונת לזה. הטענה היא לא שכל העימות בייניש-פרידמן הוא על רקע היותה של בייניש אישה – הטענה היא על התפקיד שממלא פרט ×–×” בכל העימות.

כדאי להזכיר כאן כמה עובדות – ראשית, לא מדובר כאן על סכסוך אישי בין בייניש לפרידמן. חלק מהרפורמות שפרידמן מקדם נולדו בתקופת רמון (ויש הטוענים שבגללן רמון כבר לא שר משפטים). המתחים בין בית המשפט העליון לבין חלקים נרחבים בציבוריות ובפוליטיקה הישראליות התחילו Ã—¢×•×“ כשאולמרט התעסק בפינוי האשפה של ירושלים ובייניש הייתה פרקליטת המדינה. Ã—›×ž×• ש'מגיב בשכר' ציין, הדיון כאן הוא דיון עקרוני על הגבולות בין הרשויות, ולא דיון אישי.

לכן, השאלה העולה היא – למה דווקא עכשיו? למה כל המערערים על כוחו המופרז של בית המשפט העליון התעוררו דווקא עכשיו? הרי לא הייתה לאחרונה איזו פסיקה קיצונית ונועזת של בית המשפט. אף חוק לא נפסל, שום פסק דין שערורייתי לא פורסם. מה גרם להתפרצות היצרים האחרונה?

אין ספק שהגורם המרכזי הוא עזיבתו של אהרון ברק. ברק ×–×›×” לכבוד רב בציבוריות הישראלית, ורבים חששו לצאת כנגדו. מרגע שפרש – והוחלף בבייניש – הותר הרסן, והחלה מתקפה חסרת-תקדים על סמכויותיו של בית המשפט העליון. השאלה הנשאלת היא, כמובן, האם בייניש מותקפת בגלל היותה אישה או מסיבות אחרות – משום שהיא משפטנית טובה פחות, משום שכוחה הפוליטי פחות, או סיבות אחרות. האפשרויות אינן סותרות – יכול להיות שבייניש חלשה יותר מברק משום שהיא משפטנית טובה פחות, וגם משום שכוחה הפוליטי לא עומד לה, וגם משום שהיא אישה.

זהו אחד המאפיינים של 'תקרת הזכוכית', שבגללו קוראים לה דווקא 'תקרת זכוכית'. היא שקופה. אף אחד לא יכול לראות בבירור שנשים מופלות משום שהן נשים – פשוט, איכשהו, הנשים נעצרות בדרגת סגן-מנהלת-מחלקה, והגברים שהתחילו אחריהן ושהראו ביצועים טובים פחות הופכים להיות מנהלי מחלקות. באף אחד מהמקרים אי אפשר להצביע על הנשיות של המועמדות כגורם לחוסר קידום – תמיד יש עוד משהו, שגורם להן להישאר מאחור. אצל זו ×–×” כישלון עבר שמעיב על הקריירה; אצל ההיא – ×–×” שהסתבכה פעם עם הבוס הגדול. לשלישית יש נטייה לא לעמוד בדדליינים והאחרונה פשוט לא מספיק טובה, מה לעשות.

מה שהופך את תקרת הזכוכית מבכיינות למציאות חברתית הוא האוסף של המקרים. גם אם לכל מקרה ומקרה יש הסבר אלטרנטיבי אפשרי, ההצטברות של מקרים רבים, שבכולם העדיפו את הגבר על פני האשה, מחייב אותנו להכיר בקיומה של אפליה.

מכאן ברור שאי אפשר להחיל את אותה מתודולוגיה על בייניש. נצטרך לחכות די הרבה זמן כדי שנוכל לאסוף מדגם מספיק של נשיאות בית המשפט העליון, ולבסס באופן מובהק סטטיסטי את ×”×”× ×—×” שהן נוטות להיות מותקפות יותר על ידי שר המשפטים. אפשר להשתמש במתודולוגיות חליפיות – למשל, לערוך ניתוח עומק של כל מה שנאמר על בייניש ולנסות לגלות מוטיבים של אפליה. אבל זו עבודה ארוכה ומפרכת, שאי אפשר לעשות אותה במהלך קריאת העיתון של הבוקר – בייניש ניצבת מול ציבור ליברלי במוצהר, ציבור שיזהר מביטויים מפלים כמו מאש. כדי לבסס טענות על אפליה צריך להשוות בין הטיעונים נגד בייניש לבין הטיעונים נגד מקביליה, אם יש כאלו, ולראות האם יש מוטיבים מפלים. לא עבודה פשוטה, ולא ידוע לי שמישהו עשה אותה.

אבל עד שהעבודה הזו תעשה, אני אאלץ להסתמך על המידע שכן ידוע לנו: מעולם לא הותקף כך בית המשפט העליון, כשעמד בראשו גבר. מעולם לא ערערו על שיטת הסניוריטי לבחירת נשיא בית משפט – עד שהשיטה הביאה לבחירת אשה. מעולם לא דחפה המערכת הפוליטית שינויים כל כך דרמטיים וכל כך מנוגדים לעמדתה של מערכת המשפט – עד שהתייצבה אישה בראש מערכת זאת. כמו שאמרתי, יכול להיות שהכל נובע מאופייה של בייניש, כפי שיכול להיות שבאמת ההיא מהדוגמא הקודמת נותרה סגנית מנהל בגלל שלא עמדה בדד-ליין ההוא. אבל כל עוד לא הוכח אחרת, אני נוטה לחשוב שזו בכל זאת אפליה.