בעשרים בינואר נצא מעזה
נדב
תנו לי לנסות את כוחי בעוד הימור, למרות שהקודם נכשל באופן די מחפיר: החייל האחרון של צה"ל יעזוב את רצועת עזה ויחזור לגבולות הקו הירוק בבוקר ה-20 לינואר, כלומר – בעוד תשעה ימים.
הגנרלים יכולים לקשקש כמה שהם רוצים על זה ש'נדרש זמן להשגת היעדים' – בפועל המועד הקובע לסיום המבצע הוא כניסתו של אובמה לבית הלבן.
אחרי שאובמה אמר ש'לאחר ה-20 בינואר יהיה לי הרבה מה להגיד בנושא', ברור גם למי שחשב אחרת שאובמה מתנגד למבצע הישראלי בתוקף. אם מה שהיה לו להגיד היה קשור לזכותה של ישראל להגיב, הוא לא היה מהסס להשמיע עמדה שתואמת את זו של הנשיא המכהן.
מכיוון שאולמרט-ברק-לבני רוצים לצאת מעזה עם הסכם שאפשר לשווק אותו כנצחון, ולא עם מכה על האף מהדוד מאמריקה, הם לא יחכו לשמוע מה יש לו להגיד. הם ינסו להשיג מה שאפשר להשיג בימים שנותרו, ויברחו מהר לפני התאריך הקובע.
פוסטים קשורים
נדב ב11/01/2009 15:05 תחת הימור פוליטי, חברה בישראל
מריץ FireStats
הנה תחזית מעניינת מה-29 בדצמבר שנוקבת דווקא ב-26 בינואר כתאריך הסיום מסיבות דומות.
הוא מאמין שאובמה יהיה זה שידאג לעשות הסכם; אני סומך על המנהיגים שלנו שידעו להימנע מהפדיחה…
ולהזכירך, אני כבר סימנתי את ה-21/1 ממזמן תודות לחוצנים: http://www.twomuch.info/?p=589
אם אובמה אכן מתנגד להמשך הלחימה זה יפתיע אותי מאוד – לטובה.
פשוט שהמערכת הפוליטית האמריקאית כל כך מגוייסת לטובת ישראל שלפעמים אני מבין את האמריקאים שמרגישים שיהודים ציונים השתלטו להם על המדינה. היחס של ארה"ב הברית כלפי ישראל הוא כאילו היתה אחת מהמדינות של הממשל. בעצם זה דיי קרוב למציאות, רק חסר לנו כוכב בדגל ואנחנו שם.
ירדן, אני לא מאמין שאתה זוכר משהו לפני בוש, וגם אם כן זה קלינטון – שגם לו היו מעט מאוד עימותים עם ישראל.
כילד, אני זוכר את פרשת הערבויות – אלה שבוש האבא לא נתן לישראל כי היא בנתה בישראל. יותר מזה, בפולקלור הפוליטי הישראלי, כמעט לכל מזכיר מדינה אמריקאי טרום-פאוול יש שם של 'מי שלחץ על ישראל'. בייקר, איגלברגר, הייג, שולץ, קיסינג'ר – כולם הגיעו לכאן כדי לאיים על ראש הממשלה התורן.
זה מזכיר לי שאילן גילאון אמר בכנס תומכים אצלו בבית:
"עד ה-1.1.2010 צריך לצאת מכל השטחים, להגיע להסכם עם הפלשתינאים, לרוקן את בתי הסוהר הישראלים מאסירים פלשתינאים עם דם על הידיים ועל הרגליים ולהחזיר את גלעד שליט הביתה. למה ה-1.1.10? כי ככה הכי נוח לי."
אני דווקא לא הייתי מגדיר את בוקרו של העשרים לינואר כתאריך בו יעזוב החייל האחרון, אלא כתאריך האחרון שבו יעזוב החייל האחרון.
אני צופה שזה יקרה קצת לפני, כדי להתחיל את יחסינו עם אובמה כשאנחנו בצד הטוב שלו.
(ומצד שני, אם נתחיל את יחסינו איתו בריב קטן, ככה נוכל להוכיח לכולם שהוא מוסלמי שונא ישראל, אז לך תדע…).
הייתי חותם על התאריך הזה בשתי ידיים. הבעיה היא שאני לא ממש משוכנע שאתה צודק. החבר'ה בעזה כה אהובים על העולם שחוץ מלאנני לנוקס, לא נראה לי שלמישהו איכפת מה קורה שם בכלל.
יש סיכוי סביר שמועד המבצע חושב בקפידה: בזמן החגים במערב, ובימים האחרונים של בוש הצולע.
אני מקוה שזה ייגמר לפני.