??????? ?? ???

לאחרונה נחתם הסכם שכר חדש בין הסתדרות המורים לבין משרד האוצר (להסכם המלא – זהירות קובץ וורד). ההסדר מהווה שינוי משמעותי בתנאי העבודה של המורים בבתי הספר היסודיים – שהם רובם ככולם מורות, עובדה קריטית בבואנו לנתח את ההסכם. ההסכם מעלה באופן דרסטי את שכרן (עלייה ממוצעת של 26%) במקביל להעלאה דרסטית לא פחות במספר השעות שיצטרכו לשהות בבית הספר. לא ×™×”×™×” שינוי משמעותי במספר שעות ההוראה הפרונטלית – חלק מהשעות הנוספות ינתנו בעבודה מול קבוצות קטנות ובהוראה פרטנית, וחלק אחר ינתן בחדר המורים – למורות ינתן זמן לבצע את המטלות שביצעו עד עתה בביתן ללא תגמול (בדיקת מבחנים, הכנת מערכי שיעור) בזמן העבודה.

משרת הוראה התאפיינה עד היום בהיותה 'משרת אם' – משרה הבנוייה כך שתאפשר לעוסקות בה להשתלב בשוק העבודה ועדיין להמשיך להיות המטפלות העיקריות בילדיהן. ההסכם החדש מפר הסדר ×–×” – מכיוון שהוא הופך את משרות ההוראה ממשרות אם למשרות סטנדרטיות. לשינוי ×›×–×” עשויות להיות תוצאות מרחיקות לכת – וסיכויים טובים שאלו יהיו תוצאות חיוביות דווקא, בשל ההשפעות של ההסכם החדש על 'מודל המפרנס' הישראלי.

'מודל מפרנס' (Breadwinner Model) הוא מונח שטבעה הסוציולוגית ×’'יין לואיס, המתאר את האופן שבו משתלבות משפחות בשוק העבודה:"כאן אתייחס רק לאופן שמודל ×–×” מתאר משפחות שבהן יש גבר ואשה, למרות שהמודל מתמודד גם עם משפחות אחרות":. ×”×”× ×—×” העומדת בבסיס המודל היא שההתנהלות בשוק העבודה היא לא של יחידים אלא של משפחות – בחירות הקריירה שלנו מושפעות לא רק מהרצונות ומהצרכים האישיים שלנו, אלא גם מהמגבלות שמטילה עלינו המשפחה, ובכלל ×–×” תעסוקת בן הזוג, מטלות הטיפול במשק הבית ובילדים ועוד.

מודל המפרנס הקלאסי, ×–×” שהיה נהוג במהלך המחצית הראשונה של המאה ×”-20, הוא ×–×” של מפרנס\מטפלת – מודל שבו תפקידו היחיד של הבעל הוא מציאת הפרנסה, ותפקידה היחיד של האשה הוא טיפול בילדים. העלייה המאסיבית בהשתתפות נשים בשוק העבודה חייבה מציאת מודלים חדשים של מפרנס – ואכן נוצר מגוון רב של מודלים כאלה(לואיס מונה שישה, אחרים נוקבים במספרים אחרים). ההבדל בין המודלים הוא באופן שבו מתחלקים הפרנסה והטיפול בין הגבר, האשה וגורם שלישי. הגורם ×”×–×” יכול להיות המדינה, בצורת מעונות יום מסובסדים, הכרה בהוצאות מטפלת לצרכי מס או בצורות אחרות, הוא יכול להיות השוק בצורת מוסדות פרטיים לטיפול בילדים, והוא יכול להיות המשפחה בדמות הסבתא שמטפלת בילדים בבוקר.

שני המודלים הרלונטיים לענייננו הם שני המודלים של 'מפרנס וחצי'. הראשון הוא מודל לפיו הגבר נותר מפרנס במשרה מלאה, האשה מצטרפת לשוק העבודה בחצי משרה, וגורם שלישי לוקח על עצמו את מטלות הטיפול שהאשה אינה פנויה לבצע. זהו המודל הנהוג בישראל, כפי שמראים נתוני הלמ"ס לגבי היקף המשרה של נשים ושל גברים – 70% מהנשים עובדות פחות מ-35 שעות בשבוע, לעומת 70% מהגברים שעובדים יותר מכך. המודל השני הוא המודל שבו הן הגבר והן האשה עובדים כל אחד בשלושה רבעי משרה, וגורם שלישי משלים את עבודות הטיפול הנדרשות. זהו, כמובן, המודל השוויוני יותר, משום שהוא מקצה לגברים ולנשים תפקידים שווים בשוק העבודה. נשים יכולות לעבוד בהייטק, משום שמשרות הייטק מותירות זמן לטיפול בילדים ומשום שבן-זוגן יכול להשתתף בטיפול גם הוא, ×›×™ גם הוא עובד במשרה מצומצמת. גברים יכולים להיות מורים, משום שמשרת הוראה נושאת בצדה פרנסה ראויה ומשום שגם בת זוגם מביאה משכורת ראויה הביתה.

למדינה יש יכולת השפעה עצומה על מודל המפרנס הנהוג בתחומה. היא יכולה להשפיע, כמובן, על התפקיד שלוקח אותו 'גורם שלישי' בסיוע בעבודת הטיפול – בין אם ישירות, על ידי נקיטת צעדים המסייעים לטיפול ובין אם על ידי יצירת תנאים שיעודדו את השוק לקחת על עצמו תפקיד ×–×”. היא יכולה להשפיע על צמצום היקף המשרה של גברים – על ידי קביעת מסגרות ברורת לשעות העבודה ואכיפתן הקפדנית. והיא יכולה להשפיע על הגדלת היקף המשרה של נשים – כמו שעשתה במקרה של הסכם השכר החדש של המורות.

אופן הפעולה המועדף הוא, כמובן, פעולה משולבת ומקבילה בשלושת המישורים גם יחד, שיאפשר לכל אחד לתפוס את מקומו בהסדר החדש. פעולה במישור אחד היא בעייתית, שכן לגורמים האחרים יקח זמן 'לצמצם פערים' – אך בסופו של דבר הם יעשו זאת, מכיוון ששוק העבודה מושפע לא רק מהיצעים אלא גם מביקושים. אם נשים יוכלו להרשות לעצמן לעבוד עד שעה מאוחרת, יופיעו משרות 'נשיות' המציעות יום עבודה ארוך יותר תמורת שכר הולם. אם גברים ידרשו לקצר את יום העבודה כדי להשתתף בטיפול בילדיהם, ובמקביל יוכלו לוותר על חלק ממשכורתם בעקבות העלייה בשכרן של בנות זוגן – יופיעו משרות 'גבריות' המותאמות לדרישות אלה.

המורות מהוות חלק ניכר מהעובדות בישראל (אף אחד לא יודע כמה מורות יש בישראל, אבל בטוח שיש הרבה) ולכן שינוי במדיניות העסקת המורות הוא שינוי מהותי במאפייני ההשתתפות של נשים בשוק העבודה. ההסכם החדש, למרות שיוביל בטווח הקצר לקושי של חלק מהמורות למצוא סידור לילדיהן, עשוי לגרור שינוי מהותי במעמדן של נשים – היקף המשרה הגדל של נשים, בשילוב עם משכורותיהן הגדלות, יביא לעלייה בביקושים למעונות יום איכותיים מחד ולמשרות-אב בשעות ובמשכורות מצומצמות יותר. התהליך ×”×–×” עשוי להפוך לתהליך מעגלי – יצירת תנאים ליציאה מהבית עבור נשים ויצירת משרות המאפשרות טיפול אבהי יאפשרו יצירת משרות נשיות בהיקף משרה גדול יותר ובשכר רב יותר גם בתחומים אחרים שאינם הוראה. Ã—‘כך תצעד ישראל צעד נוסף (או שמא צעד ראשון?) Ã—ž×ž×•×“ל אחד של מפרנס וחצי למודל השני, השוויוני יותר.

לקריאה נוספת:

• Lewis, J. (1992). Gender and the Development of Welfare Regimes. Journal of European Social Policy, 2(3), 159-173.
• Lewis, J. (1997). Gender and Welfare Regimes: Further Thoughts. Social Politics, 4(2).
• Lewis, J. (2001). The Decline of the Male Breadwinner Model: Implications for Work And Care. Social Politics, 8(2), 152-169.