המלצת קריאה: תופעת בובליל

נדב

אני לא יודע כמה טעם יש בהמלצה הזו, כי ממילא כנראה שרוב מי שקורא כאן קורא גם את 'העוקץ'. וחוץ מזה, המלצות הקריאה שלי מגיעות בדרך כלל דרך הרידר שלי (בטור הצד כאן).

אבל בכל זאת: רוצו לקרוא את 'שפה ענייה, עוני השפה, תופעת בובליל ודיכוי' של מאיר עמור. קראתי הרבה דעות על המשמעות של 'האח הגדול' בהקשר של המזרחיות, רובן משעממות ובנאליות. המאמר הזה יוצא דופן, כי הוא יוצא מהפינה המשעממת של 'האם בובליל מייצג את המזרחיות או לא', ומצביע על כך שתופעת בובליל (בניגוד לבובליל האיש) מייצרת מזרחיות:

עם השינוי הדרמטי מאינדיוידואל לתופעה, התרחש דבר מה נוסף, פחות ישיר אבל בעל משמעות מקיפה יותר. מה שקרה הוא שתופעת בובליל מעניקה הסבר, צידוק ולגיטימציה לאי-השיויון הישראלי. ייצוגו של אי-השיויון הישראלי על ידי תופעת בובליל הפך את אי-השיויון לפצצת נפל. הסכנה העלולה להילוות להצגתו של אי-השיויון החברתי מנוטרלת על ידי בוליל עצמו. דבריו והתנהגותו של יוסף בובליל האדם, הופכים את קערת האחריות החברתית על פיה. באמצעות הופעתו כסמל ב"אח הגדול" הפך בובליל לאחראי הבלבדי לגורלו. שפתו המתגלגלת והקריקטוריסטית והתנהגותו הגסה נזקפים לחובתו, ולחובתו בלבד. אך יחד עם שינוי רדיקלי זה, הפכה גם תוכנית "האח הגדול", מתוכנית טלויויזיה זולה המתמודדת על רייטינג וכסף, לתוכנית אידאולוגית של הצדקת ושימור אי-השיויון הישראלי. תופעת בובליל, כאקזוטיקה ישראלית, מעקרת ומנטרלת את הסכנות הטמונות באי-השיויון הישראלי. התערובת של פחד וחשש מאי-השיויון החברתי מתפוגגים עם העברת האחריות עליהם לבובליל ודומיו. זהו סוד ההצלחה של תופעת בובליל ב"אח הגדול". אך זהו גם המשקל האידאולוגי ומעוות המציאות של התוכנית.