הרהורים של אבא

אביב, שעת אחרי הצהריים. שני הילדים הגדולים ואני בדרך חזרה מהגן.

אני רואה פשפש אש, ומראה להם אותו. הם מתלהבים ומתחילים לעקוב אחריו.

פתאום עוברת לידו נמלה. מיד מוקד תשומת הלב משתנה, והילדים מתחילים לעקוב אחרי הנמלה אל תוך הדשא שלידינו.

הנמלה עולה על צמח חוביזה, ואני שואל את הילדים אם הם יודעים איזה צמח זה. הגדולה מכירה, וישר מתחילה לחפש פירות לאכול. הקטן לא מכיר.

אני עוזר לגדולה למצוא פירות ולקלף אותם, ומראה לקטן מה זה. משום מה, הוא לא מוכן לטעום. כשאני מראה לו שאפשר לפרק את החוביזה לפלחים, הוא מסכים לאכול אותה - אבל רק פְּלַח אחד בכל פעם.

יושבים כמה דקות על הדשא. אוכלים חוביזה ומדברים. על חוביזה, על פשפשי אש, על כל מני דברים.

ממשיכים הביתה.

פוסטים קשורים

• אין פוסטים קשורים.