??????? ?? ???

קראתי את הפוסט המעניין בבלוג "ארץ האמורי". על השיר "אליפלט" ללא ספק מפסגות היצירה האלתרמנית. הם דנים שם בשאלה למה מתים אנשים במלחמה. התשובה לשאלה הזו היא פשוטה מאד, אבל אם אני אספק לכם אותה כעת, תפסיקו לקרוא, כך שאין לי שום מוטיבציה לעשות כן.

במהלך שירותי הצבאי, בסדיר ובמילואים, הייתי עד למקרי מוות רבים.לצערי האמת של אקי אבני בסדרה טירונות: "תהיו מקצועיים, תצאו בחיים", מפוקפקת.
למעשה כיוון שהערך המרכזי עליו מאומנים מפקדים בצה"ל הוא חתירה למגע, כמעט נכון לומר שהאמת היא הפוכה: סטטיסטית מפקד שיחתור למגע מספיק פעמים, יהרג. אבל למרות זאת תא"ל ארז גרשטיין, אחד הלוחמים הגדולים בהסטוריה של צה"ל, האיש ששרד אולי יותר קרבות פנים אל פנים מכל חייל אחר, נהרג מפיצוץ מטען, שכנראה אפילו לא יועד לו. חייל בגדוד שלי חטף כדור שנעצר באחד הרימונים שהיו לו באפוד. הרימון לא התפוצץ, ולחייל לא קרה מאום. שני נגדים נהרגו כשיצאו לשתות קפה מפצצת מרגמה. קצין דרוזי היה בשיירה בלבנון שהותקפה על ידי מחבלים. הוא איגף אותם וחיסל ארבעה מחבלים מטווח קצר. חיילי הכוח שהסתערו על המחבלים ירו בו, כי חשבו שהוא מחבל. חייל חטף רסיס קטנטן מאחורי האוזן ביומו הראשון כלוחם בפלוגה ונהרג. חייל אחר ישן על החול בצאלים באמצע תרגיל. ג'יפ סיור דרס אותו. הנהג החיוור ירד מן הג'יפ, כדי לנסות להחיות אותו. להפתעתו החייל קפץ עליו, ערום כביום הוולדו, עם סימני קוליס אדומים של צמיגים על חזהו, תוך שהוא צורח עליו קללות איומות, זורק אבנים ומשתולל, בריא כמו שור.

מתוך הסרט "פורסט גאמפ"

מה אפשר ללמוד מהדברים האלו? במוצב ריחן, שבעומק רצועת הבטחון בלבנון הייתה כתובת גרפיטי ענקית: פצמ"ר אוהב סמ"ר . חיילים וותיקים האמינו שהמוות אורב להם בסמוך לשחרור. לפני שאחד מאיתנו יצא למארב או פעולה, נהגנו לצטט באוזניו את מה שיכתב בעיתונים לכשיהרג: ימים ספורים לפני יום הולדתו…. לא הספיק להנות מן הרכב החדש שהוריו רכשו עבורו… חברתו שעזבה אותו אך ימים ספורים לפני המקרה ספדה לו בדמעות: "הוא ×”×™×” טוב מדי בשבילי"… כן, ×–×” ×”×™×” די טפשי, אולי אמצעי להפיג מעט את הפחד והחששות בבדיחות שחורות. ×›×™ אכן שאלת השאלות היא למה מת דווקא ×–×” ולא אחר במלחמה. לשאלה הזו אנחנו מחפשים כל העת תשובה, מנסים לתת למוות משמעות.

"צעיר אני, בן עשרים בלבד. אולם הידוע לי על החיים אינו אלא הייאוש, המוות, הפחד ושילוב עניינים שטחיים וחסרי-משמעות עם תהום-הייסורים… שנים על שנים ×”×™×” עיסוקנו ההריגה – והוא מקצוענו הראשון בחיינו. ידיעת-החיים שלנו מצטמצמת בידיעת המוות. מה יבוא אחר כך? מה ×™×”×™×” עלינו?"

מתוך במערב אין שום חדש, ספרו של אריך מריה רמרק. הספר נגמר כאשר גיבורו הוא בעצם החלל האחרון של מלחמת העולם הראשונה. בדו"×— שנמסר מהחזית נאמר: "במערב אין כל חדש". צר לי לבשר לכותבים המצויינים של "ארץ האמורי" אבל מאמירה "אנשים מתים במלחמה ×›×™…" לא יכול לצאת שום דבר חתרני, שמלאני או חכם. ×›×™ האמירה הזו מניחה ×›×™ למלחמה יש סיבה ומטרה, וזה אולי השקר הגדול בתולדות האנושות. מי שהיה במלחמה יודע כמה הדבר רחוק מן המציאות. מי שלא ×”×™×” מוזמן לקרוא את "מלכוד 22", "החייל האמיץ שוויק", "בית מטבחיים חמש". התובנה של רמרק היא הקשה ביותר לעיכול, אכזרית בפשטותה. אנשים לא מתים במלחמה ×›×™ הם חיילים גרועים, ולא ×›×™ הם גיבורים, לא ×›×™ הם טובים מדי לעולם ×”×–×” ולא ×›×™ הם הומואים או סטרייטים. אנשים מתים במלחמה סתם.