הרהורים של אבא

4 Responses to “למה לי אף פעם לא מתגבבים כך?”

1. מאת איילת:

   7 באוקטובר 2007 בשעה 11:45

   אכן, רצינותו ועומק תגובותיו של איל (שלשמחתי הוא מגיב תדיר אצלי בבלוג) הן יוצאות דופן.
   לא פעם אני מגלה שהתגובות שלו מעמיקות וסבוכות הרבה יותר מאשר הפוסט עצמו

   כמה כיף לדעת שמישהו משקיע כל כך הרבה מאמץ בלחשוב על הגיג שהעלת. תודה איל!

   להגיב
2. מאת אמנון:

   8 באוקטובר 2007 בשעה 20:32

   אני מצטט מתוך "פואמת התשובה" לי"צ רימון (מתוך "כתרים", 1954):

   "…אין עונה אמרים,
   דומיה בכל,
   רק נפשי לא תרגע,
   לבי אבתר,
   אמס רוחי.
   בהמרותי לן רוחי…
   אולמי נפשי תוהו,
   היסלח אל?
   הירפא אל?"

   אני מניח שהמסר ברור.

   להגיב
3. מאת איל:

   9 באוקטובר 2007 בשעה 1:31

   רק עתה, הבחנתי שנכתב פוסט שאני נושאו.

   אני כותב מילים רבות

   אבל על מנת לחמם את ליבי, די במילים מספר- המילים הכל-כך אנושיות האלה

   תודה

   להגיב
4. מאת נתאי:

   10 באוקטובר 2007 בשעה 10:30

   אמנון, הפצצת בציטוט.
   יפה ומרגש
   איל
   זה היה מיניפוסט בצד. מסתבר שכשמגיבים על זה זה "קופץ" לראשי של הבלוג.

   להגיב

כתיבת תגובה לבטל

האימייל שלך לא יוצג באתר.

שם

אימייל

אתר

התגובה שלך

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

הודע לי על תגובות חדשות בדואר אלקטרוני