הרהורים של אבא

1. פינק פלויד – כשלא ×”×™×” לי ראש לראות אף אחד בקיבוץ, תמיד ×”×™×” אפשר לצאת למדבר עם קופסת נובלס, ווקמן עם קסטה של "Meddle"
מאת פינק פלויד. אחרי שעה כזו, הראש טיפה יותר קל, ואפשר לחזור למציאות.

2. זן ואומנות אחזקת האופנוע – מאת רוברט מ. פירסינג. קראתי בגיל 16. להגיד שהבנתי הרבה מהטקסט הפילוסופי הסבוך – קשה להגיד. אבל משהו מאווירת המרחבים של אמריקה, והחופש – חלחל בכל זאת.

3. גדוד 13 של גולני – סטירה בפנים וניעור רציני לחננה מהקיבוץ אחרי שנת שירות. סמינר "חברה בישראל" מהסוג שעוד לא מציעים באפעל ובאורנים. עד היום לפעמים קופץ לי "הגולנצ'יק הפנימי".

4. ×’'בל אום שומר – החור ×”×›×™ נידח בסיני. ארבעה ימי הליכה עם ילד בדווי שהוביל גמל, מפה צבאית ישנה ויקרת מציאות שהחבאנו בדופן התיק, מים זכים לשתיה ישר מהבארות, קור אימים בלילה, ושקט מוחלט. בפסגת ההר, אליה מגיעים בטיפוס ארוך על סלעים חלקים, יש קופסת שימורים קטנה, שבה אפשר להשאיר פתק לבאים אחריך.

5. אשראם Ved Niketen ברישיקש, הודו – למדתי שם חודש אצל מורה די מטורף בשם סוואמי דהרמהננדה (אושר הנובע מחוכמה – בתרגום קלוקל מסנסקריט לעברית) בנגלי שחור מאד וגבוה שנראה כמו מכשף רשע ומפחיד, עם אנגלית שיקספירית מדהימה, עושר תרבותי אדיר, ועבר בכוחות המיוחדים של צבא הודו. הפגישה איתו הייתה רגע חד פעמי בחיים שלי. מאז עברו תשע שנים, ולא הפסקתי לתרגל יוגה. פגשתי כבר מורים (מורות) יותר טובים ממנו, אבל אף אחד לא ידע להדביק אותי באהבה ליוגה כמותו. בתמונה: מטה ×’'×™, הטבחית המוארת של האשראם. יודעת לבשל מזון פשוט וטעים, שעושה שמח בבטן. מי שלא מאמין שהיא מוארת, שיסתכל דקה בחיוך שלה, ויראה שגם הוא מתחיל לחייך.

6. קמרה אובסקורה – שלוש שנים של חיים בתל אביב – עזרו לפתוח את הראש לילד מהקיבוץ. סינמטק תל אביב – עשיתי מנוי סטודנט, והיו ימים שהלכתי לסרט לסרט של חמש, לסרט של שבע, לסרט של תשע, ולסרט של שתים עשרה. אין מה לעשות, כדי לדעת מה ×–×” סרט טוב, אתה כנראה צריך לראות גם המון סרטים ממש גרועים. בתי קפה, ערבי הקראת שירה, מכל טוב. בעיר התניידתי באופניים, וזה נגמר רק בכמה תאונות מינוריות לשמחתי. החופש המוחלט.

7. "אל עולם שאבד" – אוסף סיפורי עם מרוקאים שאבא שלי רשם מפי אבא שלו כשהיה בן 16. סיפורים חיים: מלאים אהבה, רוך, אכזריות וצחוק. ממש כמו החיים. הקשר שלי אל סבא, שבגלל הריחוק , לא היכרתי מספיק.

8. ילדים – אין מה לעשות. ×–×” משנה אותך, משנה את נקודת המבט שלך על העולם. אלו אולי קלישאות, אבל מה לעשות, ×–×” גם נכון.

9. "הלב של איילי" – אין כמו הרגע שבו אתה מחזיק את הספר שלך, שיצא חם מבית הדפוס. רגע מתוק של אושר טהור.

10. קיבוץ רביבים – ×–×” הבית. אתה יכול לאהוב אותו, לשנוא אותו, לרצות להשאר, לרצות לעזוב, או בדרך כלל כל הדברים הללו יחד. ×–×” לא משנה, ×›×™ ×–×” עדיין הבית.