מה שגולדסטון לא אמר

נדב

בעקבות המאמר שפרסם ריצ'רד גולדסטון בוושינגטון פוסט, התקשורת הישראלית ומערכת ההסברה חוגגות. "צריך לזרוק את הדו"ח לפח האשפה של ההיסטוריה', אומר לנו ביבי, וכל המקהלה מחרה-מחזיקה אחריו.

כולם, כמובן, מניחים שאזרחי ישראל לא ילכו לקרוא את המאמר המקורי של גולדסטון. אבל אתם, כמובן, תקראו אותו.

לא, באמת. לכו לקרוא. זה חשוב. וזה בסך הכל מאמר דעה בעיתון. 500 מילה בערך. לא דו"ח של 600 עמוד.

 

טוב, מכיוון שברור לי שרובכם לא קראתם, נסכם עבורכם את המאמר. כמובן שאין לכם דרך לדעת האם אני צודק או ביבי, מלבד קריאת המאמר המקורי – כך שאני ממליץ בחום לעשות זאת בכל זאת.

גולדסטון פותח את המאמר שלו באמירה החריפה – שצוטטה בכל מקורות התקשורת הישראליים – לפיה 'אם היה יודע מה שהוא יודע היום, דו"ח גולדסטון היה מסמך אחר'. אכן, אמירה חזקה ומשמעותית, שנשארת מעורפלת כי כמו שנראה בהמשך, הוא לא ממש מפרט מאילו טענות בדו"ח הוא היה נסוג.

הפסקה הבאה עוסקת בעובדה ש'הועדה העצמאית של האו"ם, בראשות השופטת מקגוון דייוויס, קבעה שישראל חוקרת את ההפרות שלה, והחמאס לא'. טענה נכונה, אבל כדאי לבדוק גם מה הועדה הזו אומרת על החקירה העצמית של ישראל – והועדה לא מאוד מרוצה ממנה, בלשון המעטה, כמו שמתאר אדם הורוביץ במונדווייס ו:"(תודה לאייל גרוס על הלינק)":. כלומר, המצב הוא שהחמאס לא חוקר הרג אזרחים, וישראל מנהלת חריגות כסת"ח. לא משהו שלא ידענו.

הלאה. הפסקה הבאה היא מופת של עמימות: היא מתחילה בטענה ש'ההאשמות שלנו על הרג אזרחים התבססו על העובדות שהיו לנו', עוברת לכך שהחקירות של הועדה העצמאית אישרו את הדיווחים האלה, ובסוף מאשרות שלא הייתה מדיניות של הרג אזרחים מצד ישראל. מצויין. רק שאף אחד מעולם לא טען שהייתה מדיניות מכוונת כזו, ובמיוחד – גולדסטון לא טען את זה בדו"ח המקורי (והוא לא אומר שהוא טען).

נדלג על כמה פסקאות פחות מהותיות (רוצים לדעת מה יש בהן? לכו לקרוא את המאמר המקורי!), ונגיע לפסקה מעניינת מאוד. אחרי הטחת האשמות (מוצדקת כנראה, אך לא רלוונטית ותמוהה) במועצת זכויות האדם של האו"ם, גולדסטון אומר שהסיבה שהדו"ח היה חריף כלפי ישראל היא שישראל לא שיתפה פעולה. האמירה הזו תמוהה – כזכור, גולדסטון עוד לא אמר לנו מה היה משתנה בדו"ח אם היה נכתב עכשיו – אבל אם היא נכונה, היא מהווה כתב אישום חמור כנגד כל מערכת קבלת ההחלטות הישראלית, וספציפית כנגד ליברמן, שהוביל את ההתנגדות לשיתוף הפעולה עם הדו"ח – שיתוף פעולה שהיה יכול, לכאורה, לשפר משמעותית את מצבה של ישראל.

כאן, הדו"ח עובר להטחת האשמות מוצדקות ולא מעניינות בחמאס, וכמובן לגינוי בלתי נמנע לטבח באיתמר.


אז מה היה לנו? לא הייתה אף אמירה שסותרת משהו שנאמר בדו"ח עצמו. האם דו"ח גולדסטון אכן היה נראה אחרת אם היה נכתב היום? יתכן, אבל מהמאמר הזה בכלל לא ברור איך. היו לנו בעיקר אמירות אפולוגטיות, שנראות כאילו נועדו לשכנע מישהו שגולדסטון הוא לא אנטי-ישראלי או אנטישמי – מלוות בפצצה שנזרקה בתחילת המאמר, שלא גובתה באסמכתאות בהמשכו.

הסיבה שחשוב להכיר את הדו"ח הזה, הוא שהוא מהווה עוד שלב בתהליך ההרסני של 'העולם כולו נגדנו'. הרי מהיום, כל מי שניזון מהתקשורת הישראלית יודע ש'בדו"ח גולדסטון כתובות שטויות', כי הרי 'גולדסטון בעצמו התחרט'. זה אפילו כתוב בכותרת המשנה בוואינט. מצד שני, כל מי שניזון ממקורות תקשורתיים אחרים, יחשוב שבדו"ח גולדסטון עדיין יש טעם.

ואז, הפער הזה, של 'העולם לא מבין אותנו', ו'אם הם רק היו מבינים, הכל היה בסדר', תפיסת העולם הזו כאילו אם כל העולם רק יראה את העובדות לאשורן, המצב יהיה סבבה – תפיסת העולם הזו מתחזקת. בדיוק כמו במקרה גדר ההפרדה – שבו כל העולם אמר לנו 'אל תבנו גדר מעבר לקו הירוק', והמסר המתווך שהגיע אלינו הוא 'אל תבנו גדר', שפרשנותו – 'תנו למחבלים להרוג בכם' – גם כאן, נוצר עוד פער בין תפיסת המציאות של הישראלים לתפיסת המציאות של שאר העולם, פער בעל פוטנציאל הרסני.

20 Responses to “מה שגולדסטון לא אמר”

  1. יהונתן הגיב:

    הדבר הראשון שעשיתי כששמעתי על המאמר של גולדסטון היה ללכת לקרוא אותו. מדהים איך התקשורת הישראלית עשתה ממנו את מה שעשתה ועוד יותר מדהים איך לעזאזל אתה כתבת בדיוק את מה שאני רציתי לומר.

    מעבר לזה, הרי שכל מיני בן כספית ואחרים שקוראים לגולדסטון להתנצל כנראה שגם לא טרחו לקרוא 500 מילה, אם הם לא מתייחסים לטקסט האמיתי אלא לציטוט בעברית, אלא רק להוציא קצף.

  2. אורי הגיב:

    תודה רבה!
    גם אני רצתי אתמול לראות את המאמר של גולדסטון ולא ראיתי את מה ש- YNET/ביבי/ליברמן מצאו בו.
    הוכחה נוספת לכך שכדי לשכנע את הישראלים שהם צודקים תמיד לא צריך עובדות. צריך רק HASBARA.
    דבר דומה מאוד קורה עם "ההסתה הפלשתינאית" שביבי משווק בהנחה שאין ישראלים שיש מוח בקוקודם והולכים לקרוא את ההוכחות שלו להסתה הזאת (http://bodywisdom.org.il/2011/03/17/the-inciting-bibi/)

  3. ג'ון הגיב:

    ואווו… אתה רציני…?
    אתה עד כדי כך שמאלני…? עד כדי כך צמא התיפייפות נפש, שאתה לא מוכן להכיר בצעד של פרסום מאמר שכזה, כביטוי לכך שיש חולי בדו"ח גולדסטון…? אתה באמת חושב שאם לא היו אלו הדברים המהותיים בדו"ח שעפים לקיבינימט, אז הוא היה טורח לעשות את הצעד הקשה מכל ולערער את אמינותו מהיסוד…?

    אני די בטוח שלא לגבי הכותרת הוא התחרט.
    וכל אלו, רק מעידים שהוא קיבל אינפורמציה שקרית באופן גס – ש-א-י-ן לנו פרנטר לשלום.
    אין ולא היה. לא בתקופת רבין, בזמן שכמות הפיגועים הלכה והחמירה ללא סוף.
    ולא היה גם ב- 48, 67, 73, 82 ולא באף מערכה או מלחמה אחרת.

    אגב 67, אני לחלוטין לא בעד החזרת שטחים. הרי תקפו אותנו, נכון…? אז הרווחנו את זה ביושר!
    לא מדובר במלחמה רגילה, שכן תקפו אותו ש-ב-ע מדינות! אני גאה במדינת ישראל ובצבא ההגנה לישראל!
    ההבדל ביני ובינך הוא שאני בעל ביטחון עצמי, מספיק בשביל לא להצטרך למכור את המשפחה שלי בשביל להרגיש עם עצמי קצת יותר אליטיסטיות!

    בנוסף על כל אלו, אני מציע שתקרא את הספר The World Turned Upside Down של מלאני פיליפס.
    למרות שהספר חותר בכיוון מאד מסוים, היא לא מביעה שם עמדה אישית – כל מה שכתוב שם מבוסס על עובדות שתוכל למצוא מתי שרק תבחר. אחרי שתקרא את זה, ובמידה ואינך אטום לחלוטין לנורמליות, אני די מאמין שתאבד את הרצון לתת איזושהי לגיטימציה להגדרתו של העם הפלסטיני עוד ממש מהיסוד.

    ו… כן, גם לי יש חברים מוסלמים.
    זה לא אומר שאני מוכר את המשפחה שלי בשביל להצדיק כל דבר שהם יאמרו.
    אגב זה, עם חלקם ניתקתי קשר בעקבות תמיכה ברורה במעשי טרור.

    רק טוב!

    • נדב הגיב:

      טוב, אני חושב שמצאנו מתמודד רציני על תואר התגובה הכי פחות קשורה בבלוג.
      מעניין אותך להתייחס למה שכתבתי בפוסט, או שזה סתם מין אג'נדה שאתה משחזר מדי פעם?

      (אגב, כדאי לחזור לשיעורי היסטוריה. ב-67' אנחנו תקפנו ראשונים – גם אם נטען שבצדק – והיו רק 3 מדינות מעורבות, לא 7)

  4. (א) אני מצטרף להמלצתו של נדב להתאמץ קצת ולקרוא את הטור של השופט גולדסטון.

    (ב) כל העניין במלחמת ששת הימים היה לא רק שאנחנו תקפנו ראשונים, אלא שחילות האויר הערביים השונים נתפסו על הקרקע, כלומר בלתי-מוכנים בעליל. זה מה שהביא את הנצחון הגדול. לא היה צורך בכל הכרזת מלחמה, שכן מצרים, ירדן וסוריא הכריזו מלחמה מיד עם הכרזת העצמאות, ועד אותה שעה לא נחתם הסכם שלום עם אף אחת מהן.

    (ג) לא עקבתי אחרי החגיגה בכלי-התקשורת בעברית, אבל כן קראתי את גולדסטון. יש נקודה אחת, בעלת חשיבות מכרעת, בה אני מסכים עם נדב, ועוד כמה שלא-כל כך:

    1. אתה צודק לגמרי לגבי קבלת ההחלטה שלא לשתף פעולה. אם אין מה להסתיר, צריך לשתף. מסתבר שבאמת לא היה מי-יודע-מה במה להתבייש (בכל זאת מלחמה, כן?), ואילו שתפנו פעולה עם החקירה, יתכן שהדו"ח היה נראה אחרת לגמרי.

    2. החקירה הישׂראלית אמנם איטית באופן מתסכל (כך גולדסטון), אך אין לו ספק באמינותה, כמו גם בכוונה להפיק ממנה לקחים. הוא אפילו מציין שחלו שינויים בתו"ל הצה"לי בעקבות החקירות.

    3. ההאשמות המוטחות בחמאס לא מעניינות?! אותי הן דוקא מעניינות ביותר. כמו גם הקריאה – הרחוקה מלהיות "בלתי נמנעת" – לגינוי הטבח במשפחת פוגל. כמו גם הביקורת הלא-כל-כך סמויה על מועצת זכויות האדם של האו"ם.

    אני מקוה שגם ל(א)נשים כאן בארץ יהיה האומץ והיושר להתמודד עם המציאות כפי שעשׂה זאת השופט גולדסטון.

    • נדב הגיב:

      1. אני לא יודע איך הסתבר לך שלא היה מי יודע מה במה להתבייש. נאמר זאת כך – המקרה של ד"ר אבו עייש הגיע לתקשורת רק בגלל שהוא חבר של שלומי אלדר. היו עשרות מקרים מתועדים כאלו. צה"ל ירה לכל כיוון, בנשק כבד, באמצע אזור מאוכלס. אז נכון, הוא לא ירה באזרחים בכוונה תחילה. אותי זה לא מנחם.

      2. חלו שינויים בתו"ל הצה"לי – רק צריך לבדוק אם לשינויים האלו יש משמעות. בשביל זה נצטרך לחכות למלחמה הבאה, חו"ח.
      יש חקירות אמינות – הוא אומר את זה, ומצד שני מפנה לדו"ח של הועדה העצמאית, שטוען שהחקירות הן לא משהו. אמירה מאוד חלבית ולא ברורות.
      בכל אופן, שני אלו הם דברים שקרו אחרי כתיבת הדו"ח, ולכן – גם אם ישראל שיפרה את דרכיה אחרי שהוא פרסם את הדו"ח, לא ברור מה הבסיס לאמירה שהדו"ח היה מוטעה או לא מוצדק.

      3. האמירה 'החמאס לא חוקר את פשעיו' היא אמירה לא מעניינת לטעמי, גם אם היא נכונה, מכיוון שבעיית היסוד היא שהחמאס לא חושב שירי מכוון על אזרחים הוא בעייתי. מכיוון שכך, ברור שהוא לא חוקר את פשעיו.
      זה, כמובן, הופך את החמאס לארגון של פושעי מלחמה. אבל זה לא מחדש הרבה, ולכן זה לא מעניין.

  5. שיר-דמע הגיב:

    אני לא מאמינה שאני כותבת את זה, אבל לפני איזה שבוע-שבועיים יאיר לפיד כתב בטור שלו שהבעיה שלנו היא לא הסברה, היא המציאות, ומה שישראל צריכה לשנות זה לא את ההסברה אלא את הדבר השני. ומה שכתבת כאן קצת הזכיר לי את זה, ככה.

    • נתאי הגיב:

      השוואה ליאיר לפיד זו אכן מחמאה מקורית.

    • נמרוד הגיב:

      אני לא מאמין שקראתי את הטור של י.ל. באותו שבוע, אבל הוא התכוון להוסיף עוד משתנה לאנלוגיה של שינוי מדיניות מול שינוי הסברה. לטענתו תמיד החלש יקבל את הגיבוי הציבורי, זאת מפני אהדה פופוליסטית שטחית. והוא כיוון לאהדה ולהזדהות הרחבה למהפכנים בעולם הערבי.
      http://goo.gl/YxBgB

      אגב, נדב. אני מבין את המאמר של ג' כהוצאת קלף "האותנטיות" מידי החמאס בייצוג האומה הפלסטינית, מהלך זה נדרש לקראת הבחירות ברשות / מהלך חד-צדדי בספטמבר 2011. כל אחד מהם דורש כי החמאס לא יקבל לגיטימציה אף על פי הפופולאריות שלו. זהו [בין השאר] מבחנה של הדמוקרטיה ברשות לקראת מדינה.

  6. אבו אלמוג הגיב:

    פוסט חכם ונכון, והדבר היחיד הפסול בו הוא שממש גנבת לי פוסט לבלוג שלי שכבר כמעט היה מוכן בוורד. רץ לשתף בפייסבוק…

  7. יאיר הגיב:

    מצטרף לגמרי לאורי אמיתי, ומוסיף את הנקודה של נימת הדברים. הנימה של גולדסטון אפולוגטית מאוד, ונראה שהוא משתדל בכוונה להאריך בתיאור המתקן לגבי ישראל. למשל לאחר שהוא טוען שהדוח מצא חשד לפשעי מלחמה ולפשעים נגד האנושות על-ידי ישראל וחמאס, הוא מסביר בקיצור שלגבי חמאס ברור שהפשעים בוצעו בכוונה תחילה (לא מעניין? מצטרף לתהייתו של אורי אמיתי מדוע), ומסביר באריכות, כולל הדגמה, שלגבי ישראל נראה כיום שהמעשים לא היו בכוונה, ולא נעשו כמדיניות.

    בלי קשר למה שאתה או אני חושבים על מדיניות צהל בעופרת יצוקה או בכלל, המאמר של גולדסטון נראה לי בהחלט כנסיגה במשהו מממצאי הדוח, ונדמה לי שאתה קצת מקטין את חשיבותו, גם אם אחרים מפריזים בה.

    • נדב הגיב:

      אין ספק שהנימה אפולוגטית; מרוח הדברים, אין ספק שגולדסטון כיוון שדבריו יקראו כמו שהם אכן נקראו. המאמר הזה הוא הרמה לכותרת 'גולדסטון התחרט' בוואינט.

      מצד שני, כשיורדים לעומקם של דברים, ובודקים מה האמירות הקונקרטיות שלו, רואים שאין כאלו.

  8. שאול הגיב:

    אם כבר אנחנו מוכנים לקרוא טקסטים ארוכים ובאנגלית:
    http://www.2nd-thoughts.org/id315.html

    • נדב הגיב:

      אמרתי שאני מוכן לקרוא טקסטים באנגלית. לא אמרתי שום דבר על ארוכים!

      סימנתי בצד לכשאתפנה. יש לך בינתיים מסקנות מהטקסט הזה?

  9. יורם גת הגיב:

    > אין ספק שהנימה אפולוגטית; מרוח הדברים, אין ספק שגולדסטון כיוון שדבריו יקראו כמו שהם אכן נקראו. […] מצד שני, כשיורדים לעומקם של דברים, ובודקים מה האמירות הקונקרטיות שלו, רואים שאין כאלו.

    זה נכון וזה מאד מוזר לדעתי.

    הרי את כל התירוצים השחוקים שהוא העלה (תערובת של שטויות ושל אמירות בלתי רלוונטיות) כבר שמענו חזור ושמוע משופרי התעמולה הישראלית. מה נשתנה אם כן? אם באמת היה לו דבר מה בעל ערך להוסיף, מדוע לא עשה זאת? ואם לא היה לו מה להוסיף, מדוע פרסם את המאמר שמציג אותו ככלי ריק ושסותר במחי יד את המאמץ שהשקיע במשך חודשים ושנים?

  10. שאול הגיב:

    אין לי שום מסקנות חוץ ממה שאתם מעלים כאן. כל עולם ההתנסחות הדיפלומטית מצליח לבלבל אותי. בקטע של if you wann'a shoot- shoot, don't talk. מצד אחד הוא באמת אומר מעט מאוד דברים קונקרטיים, מצד שני, אולי ככה מדברים בעולם הדיפלומטי? לא יודע.

    • יורם גת הגיב:

      להבנתי המסמך ששאול קישר אליו מציג גרסה שפוייה של המאמר ב-WP (נקודות 18-43 בהערותיו של גולדסטון). ישנו דיון סביר בהתנהלות ישראל הן מבחינה צבאית בזמן התקיפה והן מבחינת החקירות לאחריה. העובדות הקשורות לטבח משפחת א-סמוני, למשל, מוצגות באופן שמאפשר לקורא לגבש את דעתו.

      המעבר החד שבין המסמך הזה (בן פחות משלושה חודשים) לבין הסיסמאות השדופות של המאמר ב-WP הוא בגדר פלא.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

877458 דפים נצפים, 67 היום
308936 ביקורים, 30 היום
FireStats icon ‏מריץ FireStats‏