הרהורים של אבא

11 Responses to “רצח בנתניה? לייק!”

1. אלי הגיב:

   26 ביולי 2010 בשעה 1:12

   אני חושב שיש קצת בלבול לגבי המשמעות של לייק בפייסבוק. אני נתקל בסיטואציות האלה כמעט כל יום, מישהו כותב סטטוס או משתף ידיעה בעלת תוכן טראגי, מישהו אחר עושה לייק, ואז מישהו נוסף שואל מה בכלל המשמעות של לעשות לייק לתוכן שלילי כזה. מה שמטעה בעיקר זה השם של הפעולה: "לייק". אבל כשאנשים עושים לייק הם לא מתכוונים בהכרח שהם מחבבים את התוכן של הסטטוס, זה יכול להיות גם הערכה לבן אדם ששיתף את התוכן, הסכמה עם העמדה של מי ששיתף התוכן (אם למשל אני אשתף בפייסבוק ידיעה מוויינט על העברת חוק מטופש בכנסת ואחד החברים שלי יעשה לייק ברור שזה לא אומר שהוא מסכים לחוק, אלא לביקורת שלי החוק שביטאתי באמצעות כך ששיתפתי את הידיעה) וכו'.

   הבעיה נובעת בגלל המשמעות הסמנטית של המילה "לייק". יש אפילו קבוצות בפייסבוק שמוקדשות ממש לנושא הזה של "לייק שלא במקום" (למשל: http://tinyurl.com/38dmfot). אני די בטוח שפייסבוק בסוף ישנו את זה למשהו בעל משמעות יותר נייטרלית, בדיוק כמו שהם עשו עם become a fan שהיה די בעייתי מסיבה מאוד דומה (עצם זה שאני מחבב משהו או רוצה להיות בקשר עם ארגון מסוים לא אומר שאני "מעריץ" שלו).

   הגב
2. אליאב הגיב:

   26 ביולי 2010 בשעה 1:25

   Like

   הגב
3. efyska הגיב:

   26 ביולי 2010 בשעה 8:57

   מה שאליאב, וגם בנוגע לפוסט של הבדווים.
   הדיון בהקשר המשמעות האינטרנטית של הלייק במקומו מונח ושווה לפתח את זה יום אחד. רציתי רק להדהד את השורות שנגעו בי במיוחד:
   "…התשובה היא – כי זה הרגש היחידי שמותר להביע בציבור.
   אלו הם עוד פנים של ההפרטה, ההדרה של הסבל והאומללות מהשיח הציבורי. כששירותי הרווחה קורסים, המשטרה לא מתפקדת מחוסר תקציב, והאזרחים מופקרים לנפשם, והערבות היחידה של הממשלה היא לרווחיהם של העשירים, מה עוד נשאר לעשות חוץ מלייק?"

   ויכול להיות, שחוץ מלעשות לייק, אנחנו יכולים לכתוב את הרגש שלנו בבלוג.

   הגב
4. מרמיט הגיב:

   26 ביולי 2010 בשעה 9:18

   מה שכתבת על חוסר הלגיטימיות של רגשות שליליים (הציווי "לחשוב חיובי") הזכיר לי פוסט של הבלוגר הזה, שבכלל כותב הרבה על משטר הדיכוי של החשיבה החיובית:
   http://beyondgrowth.net/social-criticism/social-media-moving-towards-a-brave-new-world/

   וגם את האנימציה הזאת על-פי ברברה ארנרייך:
   http://www.youtube.com/watch?v=u5um8QWWRvo

   הגב
5. נתאי הגיב:

   26 ביולי 2010 בשעה 9:22

   אלי, אני חושש שלא מדובר כאן בטעות סמנטית גרידא, אלא במשהו אחר לגמרי, כי הלייק הוא רגש פושר, חיוור שלא יכול להעליב איש. אם אתה כבר בוחר כפתור רגש אחד במערכת אז למה לא כעס, שנאה, פחד, אהבה?

   סוד ההצלחה של המערכת הוא שהם בחרו כפתור אחד, ולא שלל אמוטיקונים כמו במערכות אחרות. אתה יכול להחליט שהלייק מבטא הערכה, אבל זה ממש לא מה שהמעצבים של המערכת מכוונים לו.

   הגב
6. נתאי הגיב:

   26 ביולי 2010 בשעה 9:23

   אפיסקה, חבל שאי אפשר לעשות פה לייק לתגובות :))

   הגב
7. נתאי הגיב:

   26 ביולי 2010 בשעה 9:24

   נכון, מרמיט, נון שלי , איך לא חשבתי על עולם חדש ומופלא של הקסלי, זה בדיוק על זה.

   הגב
8. 26.7.2010 « מה אני קוראת הגיב:

   26 ביולי 2010 בשעה 22:00

   […] יולי 26, 2010 בשעה 6:55 pm | פורסם בכללי | להגיב נתאי פרץ כותב על בדידותו של ה"לייק" במרחב הציבורי ועל חוסר […]

   הגב
9. אורי הגיב:

   27 ביולי 2010 בשעה 20:09

   סתם ניטפוק: "בסרטו של מייקל מור "רוג'ר ואני" המדבר על סגירת מפעלי ג'נרל מוטורס בעיר הולדתו, והעברתם למקסיקו למען בצע הכסף" – מה הייתה דעתם של המקסיקנים על האפשרות לעבוד במפעל?

   הגב
10. נתאי הגיב:

    27 ביולי 2010 בשעה 20:28

    המקסיקנים מן הסתם מאד שמחו. אבל אני לא רואה את הקשר.

    הגב
11. שונא גזענים וסינים הגיב:

    31 ביולי 2010 בשעה 12:04

    זאת אומרת שאם אמצא שבדים/דנים/פינים שעשו לייק לידיעה עיתונאית על רצח התיאוריה שלך תתפוגג? (או בקיצור, לייק הוא בעצם "שתף את חברי בידיעה")

    הגב