הרהורים של אבא

בראשית ימי הקולנוע הסובייטי היה זרם שנקרא ראליזם סוציאליסטי, שכלל בעיקר תמונות של פועלים בקולחוז וטרקטורים. סטאלין הכריז על הריאליזם הסוציאליסטי כסגנון הקביל היחיד באומנות על כל זרמיה, ויצירותיו של אומן שסטה ממנו צונזרו ללא רחמים (לעיתים אף נחתך האומן עצמו, ולא רק החלק הלא ראוי של יצירתו). יש סיפור על שר התעמולה של סטאלין, […]

הפתיעו אותי החושים החדים של הפרסומאים של הוט, ששוב היטיבו לקלוט את הלכי הרוח בחברה הישראלית. כאשר ראיתי את הפרסומת החדשה של הוט הייתי במבוכה. אמרתי לעצמי שאולי הם השתנו, פתאום ידם של המזרחיים על העליונה. הם מאתרים בקלות את זלצמן, שהפך לרייב זולצבאכר, וכשהוא מסרב לשתף איתם פעולה, הם משליכים אותו מגג הבניין בו […]

היום ראיתי פרק בתכנית סופר נני, בה מיכל דליות הולכת למשפחה שמת לה הילד הגדול. כמובן שהיה פרק עצוב ומרגש, כשבני המשפחה התמודדו עם האובדן. באמצע הפרק, באחד הרגעים המרגשים ביותר, קמה מיכל, וחיבקה את אם המשפחה, דנה. באמצע החיבוק, לשניה אחת, כמעט בלתי נתפסת, היא שלחה מבט קטן וחטוף אל המצלמה, כאילו אומרת לצלם […]

היתרון הגדול , שהוא בעצם גם החיסרון הגדול של פרסומות הוא שהן רצות לך מול העיניים שוב, ושוב, ושוב, עד זרא, וגם הרבה אחר כך. אז למה יתרון? כיוון שזה מאפשר לך לאט לאט לפרק את הטקסט גם אם אתה לא מתכוון לעשות את זה. הפרסומת של הוט, עם משפחת זלצמן, עיצבנה אותי מהרגע הראשון […]

לפני כשנה היה לנו דיון בבית האם להוציא את הטלוויזיה או להשאיר אותה. הפשרה הייתה להחביא אותה בחדר השינה. התוצאה הלא צפויה, שגם הכשילה את כל המהלך וכנראה תגרום לנו בקרוב להחזיר את הטלוויזיה לסלון היא פלישתם מדי בוקר בשש ורבע של שני גמדים, אחד מהם שזו גם שעת הפו-פו היומית שלו והחיתול שלו מלא. […]