הרהורים של אבא

אריאל שרפר כתב בשם הציבור הדתי שלדעתו נמנע ממנו להשתתף במחאה בווינט, ושואל:

×–×” כבר כמה שבועות שיושבי האוהלים מנסים לשכנע ×›×™ לא מדובר במחאה פוליטית – אלא חברתית, המיועדת לכלל העם. אבל נוכח הפגנת ההמונים אמש (מוצ"ש), שבה השתתפו למעלה ממאתיים-אלף בני אדם (שאולי חלקם הגדול באו, בכלל, בגלל שאין להם כסף לכרטיס להופעה של שלמה ארצי) – תהיתי כיצד בדיוק המחאה הזאת שייכת לכלל העם?

שרפר שואל כיצד המחאה שייכת לכלל העם. ובכן, התשובה פשוטה. המחאה לא שייכת לאיש. רבים משתתפים בה, רבים נוטלים בה חלק, רבים מושכים אותה לכל מיני כיוונים, אבל היא לא ממש שייכת לאיש, כפי שציין תום בפוסט המעמיק שלו.

את האבחנה הכי יפה עשה שי כהן, שאמר:

אל תהיו צרכנים של המהפכה, היו המהפכה

הציבור הישראלי רגיל לגישה צרכנית, כאותו זוג בורגנים תל אביבים ממכרי שפגשתי בעצרת, שהתלוננו על רשלנותם של המארגנים שלא השכילו לשים מספיק מסכי ווידאו ורמקולים לטובת אלו שמפאת הדוחק האיום לא הצליחו להגיע לקדמת המצעד ונדחקו לשוליו.
שפר כנראה מצפה שמארגני העצרת יתנכרו לציבור בעל התודעה הפמיניסטית, שהיה שם מן הרגע הראשון, שמארגנות העצרת יתנכרו לעצמן, וינהיגו למשל הפרדה בין נשים לגברים, או שירה ונאומים של גברים בלבד, כדי לרצות את הציבור הדתי, שאולי יואיל בטובו לרדת מן הגדר ולהצטרף למחאה. לי נראה שלמרות שהדתיים כבר מזמן יושבים במקום נוח בקטר הם עדיין לא התנערו מן המנטליות של משגיח הכשרות בקרון המסעדה, וזו הפריזמה בה הם רואים הכל.

שרפר ממשיך וכותב:

השאלה הגדולה שיוצאת מהערב המתוקשר להחריד ×”×–×”, היא מה המסר החברתי שיצא מההפגנה הזאת? מה התוכנית? הבעיה הגדולה היא שגם למארגניה אין כרגע תשובה. הם רק רוצים לצעוק כמה שיותר ש"העם דורש צדק חברתי". עבורם השילוב של צעקות עם מופעי רוק משובחים, וכמה צעירים משולהבים שמוחאים כפיים על הבמה – היא דרך לא פחות טובה להעביר ערב, מאשר במועדון לילה שיגבה מהם כסף שאין להם בכניסה.

תמיד הפליא אותי האופן הנחרץ בו אנשים שמגדירים עצמם מאמינים, ומתייחסים לאמונותיהם ברצינות תהומית, נוטים ליחס מזלזל וציני באמונותיהם של אחרים. אני דווקא ראיתי ציבורים גדולים עם שלטים מנומקים אידיאולוגית, המחברים באופן מעורר התפעלות בין התרחשויות מאקרו כגון מיסים עקיפים והתעשרות הטייקונים לחייהם. תוך שהם משכילים לעשות זאת באופן מבודח, כמו אותו מפגין שנשא שלט: "בגלל נתניהו עברתי לעשן נובלס"

כאן חוטא שרפר, ורבים ממנהיגי הציבור הדתי יחד איתו בהבנת עומקו של התהליך. יש כאן שינוי של זרמי עומק ותחומים בחברה הישראלית. ואם לא יחטאו הדתיים, והחרדים במיוחד באופורטוניזם קצר מועד, כפי שהם רגילים להסתכל על המערכת הפוליטית הם יגלו שהם לא במחנה הנכון. אמנם הברית עם נתניהו שירתה אותם (ואותו) היטב בשנים האחרונות, והשיגה להם הישגים סקטוריאלים מרשימים. אך הם שוכחים שנתניהו, בצד ×–×” שהוא פרגמטיסט פוליטי, הוא גם אידיאולוג נאו ליברלי קיצוני. ואם תשתנה הקונסטלציה הפוליטית, × × ×™×— לקואליצית קדימה – ליכוד – החרדים יהיו הראשונים שקצבאותיהם יקוצצו. כפי שכבר קרה בקדנציה הקודמת של נתניהו. לכן, אחי הדתיים והחרדים, אל תהיו קצרי רואי. כציבור בעל הכנסה נמוכה, שרבים מבניו משרתי ציבור: מורים, קצינים, שוטרים, סוהרים, עובדות סוציאליות וכדומה, יש לכם הרבה מה להרוויח מן המהפכה. אל תקריבו את האינטרס הקצר למען עתידכם.

וכמובן, אותו המסיח הגדול של השמאל, שדוד גרוסמן הצביע עליו בחכמה רבה, הכיבוש, מהווה כאן גם מסיח לימין:

לאדישות הזאת היו כידוע סיבות רבות, אבל הקרע העמוק סביב שאלת הכיבוש הוא, בעיני, הדבר ששיבש יותר מכל את מערכות הבקרה וההתרעה של החברה הישראלית. אל פני השטח צפו ועלו הצדדים הרעים והחולים שלנו כחברה, ואנחנו – אולי בגלל הפחד לעמוד בעיניים פקוחות מול מציאות חיינו במלואה – התמסרנו בהתלהבות למטמטמי חושים למיניהם, למשַכְּכי מציאות.

רעיון העיוועים של שלמות הארץ מכריח את הדתיים והחרדים להכנס למיטה עם הנאו ליברליזם, ולסבול מכל הפשפשים שנובעים מכך. בכל מקרה, כפי שנדב כתב בבלוג זה, שאלת שלמות הארץ ממילא מוכרעת בוושינגטון ולא בירושלים, כך שהם עלולים למצוא עצמם קרחים מכאן ומכאן בסופו של יום. בלי ארץ ישראל השלמה, ובלי קצבאות.

דרך אגב, דבר דומה מאד קורה לערבים, שרגילים לחשוד ביהודים ולצעוק שממדרים אותם, וגם הם ברובם יושבים על הגדר נכון לעכשיו.

שרפר מסיים את הטור שלו בפסקה הבאה:

מן הסתם, תייצר המחאה החברתית כותרות גם בתשעה באב עצמו.
אך אותי מעניין האם יוכל העם להתחבר לדברים שקרו לפני 1941 שנים, ולא רק לפני מספר שבועות.

במקום לשבת על הגדר ולהתפלסף האם יוכל העם, אולי תיזום עצרת תפילה ולימוד לט' באב, על הפער החברתי, אולי תלמדו על קמצא ובר קמצא, ואולי יצטרפו אליכם גם יותר חילונים ממה שתוכלו לשער, בלי ריטה ושלמה ארצי, ישימו כיפה ויפרידו בין נשים וגברים, ויבואו לשבת באוהליכם, בבחינת: טובו אוהליך ישראל.