לא שירות לאומי – אז מה כן?

נדב

ברשומה הקודמת טענתי ששירות לאומי הוא, למעשה, יצירה של אוכלוסיית עובדים לא מקצועיים שמרוויחים פחות משכר מינימום. ברשומה הזו אתייחס לשאלה – אם לא שירות לאומי, אז מה כן?

קודם כל, נחזור לשאלה מה הבעיה שאנחנו מתמודדים איתה. שירות לאומי בא לענות על שילוב של שתי בעיות – מצד אחד, לצבא יש עודפי כוח אדם, והוא רוצה לוותר עליהם. מצד שני, פטור פשוט מגיוס יוצר בעיות קשות לא פחות – אז נותנים מסלול תרומה אלטרנטיבי, השירות הלאומי. על הדרך, מציעים להשתמש בכלי הזה כדי לאפשר לכולם נגישות ל'תרומה לטוב החברתי המשותף', ודרכו לזכאות לטובין חברתיים – אנחנו רוצים לתת הטבות למי שתורם, אבל אז נוצרות אוכלוסיות שלא יכולות לתרום ונדפקות. אם כולם יוכלו לתרום, אפשר יהיה לתת הטבות כיד המלך למי שתורם.

אבל האם השירות הלאומי, על מגרעותיו, הוא הפתרון הטוב ביותר לבעיית כוח האדם של צה"ל? לטעמי יש פתרונות אחרים, שביחד יכולים לפתור את הבעיה הזו בלי ליצור גוף ענקי של כוח עבודה זול, ומצד שני – בלי ללכת לקיצוניות השנייה של צבא שכירים, שנסכים לצורך הדיון שהוא אופציה לא רצויה.

קודם כל, צריך להדגיש שהבעיה היא לא עודף כוח האדם אלא היחס הבעייתי בין כוח אדם קרבי לכוח אדם שאינו קרבי. לצה"ל יש שיטה מאוד פשוטה שבה הוא יכול להיפטר מכוח אדם עודף – לקצר את השירות. ברוב שנות קיומה של המדינה, שירות החובה היה קצר משלוש השנים שנראות לנו כרגע כטבעיות לחלוטין – צה"ל יכול לקצר את השירות לשנתיים, ולהיפטר בבת אחת משליש מהנהגים, האפסנאים, מש"קי הממטרות והלמל"מים שמסתובבים לו בבסיסים. עם התוכנית הזו יש בעיה אחת קטנה – יחד איתם, צה"ל ישחרר גם שליש מהגולנצ'יקים והשריונרים שהוא כל כך צריך. אז איך אפשר לצמצם את מספר הג'ובניקים ולהעלות את מספר הקרביים?

ראשית, צריך להיפטר מהמפלצת שזוללת בעשורים האחרונים את כח האדם הקרבי של צה"ל, ולא מאפשרת לו לחזור לאורך שירות של פחות משלוש שנים. עבודות השיטור שצה"ל עושה בשטחים גומעות כמויות אדירות של חיילים קרביים, כה גדולות עד שלא רק שצה"ל צריך את כל הקרביים שהוא מצליח לגייס – הוא צריך יותר מזה, ולכן הוא משתמש במילואימניקים לצורך זה. יציאה מהשטחים תאפשר לצה"ל לחזור לפרופורציות הנורמליות בין סדיר לבין מילואים ובין קרביים לג'ובניקים.

אבל גם עד שזה יקרה, אפשר לעשות עוד כמה דברים. נניח, להתחיל לשלם משכורת סבירה לחיילים. הרי חלק מהטענה בעד השירות הלאומי אומרת שמצד אחד, צריך להחזיר למי שתורם למדינה – ומצד שני צריך לאפשר לכולם לתרום, כדי לאפשר לכולם לקבל חזרה. הרציונל שמאחורי הטיעון הזה הוא שהתרומה על שירות צבאי היא תרומה עקיפה – כמו קצבאות ילדים גבוהות יותר או מסלול קל יותר לקבלה לאוניברסיטה. מי שלא ישרת בצבא לא יוכל להיכנס למסלולים אלו – וכדי למנוע את האפליה, יש לפתוח לו דרכים אלטרנטיביות לתרומה, שיאפשרו לו להינות מההטבות.

השאלה הנשאלת היא – למה זה טוב? למה לתת כאלה הטבות עקיפות? אפשר פשוט לפצות את מי שמשרת כספית. אם כל משרתי החובה יקבלו שכר מינימום, יתייתר מאליו הצורך לפצות אותם, שכן הנזק ממנו יסבלו יהיה פחות. אם משרתי החובה לא יפוצו, יתייתר הצורך להציע למי שאינו משרת בצה"ל שירות לאומי – שכן אין צורך להציע לו מסלול אלטרנטיבי כדי לקבל תמורה.

אלו הן רק קצה קצהן של מגוון ההצעות שיכולות לאפשר את אספקת צרכי כוח האדם של צה"ל בלי צורך בשירות לאומי. יש עוד הצעות רבות (למשל, הרחבת מעגל משרתי הקבע הקרביים גם לרמת החוגרים והעסקת סמלים ומ"כים בקבע). אלא שזו רק חצי מהבעיה – עיקר הבעיה אינו ענייני כוח האדם של צה"ל, אלא התפיסה הרפובליקנית המושרשת כה עמוק בישראל, לפיה כדי שאדם יהנה מזכויות עליו למלא גם חובות – ואם אין חובות שהוא צריך למלא, אז נמציא. הגיע הזמן לאמץ אזרחות ליברלית, שבה אזרחי המדינה נהנים מזכויות מסיבה אחת בלבד – שהם אזרחי המדינה.

16 תגובות »

נדב ב19/08/2007 21:00 תחת חברה בישראל

16 Responses to “לא שירות לאומי – אז מה כן?”

  1. סנד הורשפנד הגיב:

    אולי כדאי לחזור לאקסיומות. מדוע אנחנו בעצם "מסכימים" שאנחנו נגד צבא פרטי?

    נניח שאנו רואים בצבא כלי של המדינה לשמירה על הסדר בגבולותיה החיצוניים. בדומה למשטרה שהיא כלי של המדינה לשמירה על הסדר בתוך גבולותיה. האם ההסדר שבו החברה מתגמלת בשכר הוגן (שיהיה יותר ממינימום מכוון שלא יהיה גיוס חובה) את המשרתים אינו הוגן?

    האם זאת בגלל תפיסה של "נטילה משותפת בנטל", הרי יגידו לך שבכל מקרה האליטה מגיע לגלי צהל ולעזריאלי בעוד שה"עובדים השחורים" תומכי הלחימה והלוחמים באים מהאוכלוסיה החלשה בכל מקרה, עם שתי יוצאי דופן של "אליטות משרתות" הקיבצוניקים והכיפות סרוגות (שבשניהן יש משבר מוטיבציה מסיבות שונות). ולכן – יש כאן רק מראית עין של נטילה משותפת בנטל.

    האם זה בגלל "כור ההיתוך" – ברוח הזמן יגידו לך האנשים – מי זאת המדינה שתתיך אותי – למה מה אני סגסוגת – תנו לי לבחור אם אני רוצה להטמע בחברה או לקיים את אורח החיים שלי.

    הרי אומר לעצמו רוסי מהעליה האחרונה משהו כזה: לקבור אותי באותה חלקה כמו את שאר הישראלים אתם לא. להתחתן אני לא יכול במדינה. שלחו אותי לגור באיזור נידח. ההורים שלי שיש להם השכלה אקדמאית (כמו לרבים מהעליה הרוסית) לא יכולים להשתלב פה בעבודה כי הם לא מה"קליקה". במקום, הם עובדים בחברת כח אדם בלי פנסיה בלי ביטוח בלי קביעות גורנישט. אבל להתיך (=לנצל ?) אותו בכור היתוך אפשר. אולי עם מטען כזה מהבית לא יעזור גם מיליון מעלות זלציוס כי הבן אםד מרגיש מופלה.

    • ד.ט הגיב:

      הדיבורים על אליטות משתמטות משירות קרבי אינם נכונים. חלק הארי של החברה, ילדי מעמד הביניים, עדיין משרתים, ביחידות רגילות – שריון, תותחנים וכדומה.

      פרופיל חברתי מובהק יש רק ליחידות מסוימות כמו מג"ב.

  2. א.פ הגיב:

    הבעיה היא הרבה מעבר. ראשית, העיקרון של "נשיאה משותפת בנטל" עדיין יש בו חשיבות משום עקרון השוויון. כולם שווים הן בחובה והן בזכות. המדינה זקוקה לצבא מתפקד ולכן יש צורך בגיוס חובה, אפילו אם מספר "אליטיסטים" מצליחים לשחרר את עצמם משירות קרבי.
    צבא פרטי פירושו שלא בטוח שתצליח לגייס מספיק חיילים לאייש את התפקידים.
    אפשר ליצור מצב שבו, אם אתה ג'ובניק, תלך הביתה אחרי שנתיים או שנה וחצי אפילו ואם אתה קרבי תישאר שלוש שנים שכולן מלאות הטבות יתר (שכר טוב יותר, תנאי משרתי קבע, פנסיה ועוד). כך, כולם יוכלו לשרת ו"לתרום" אבל מי שיחליט להיות קרבי יקבל מעט יותר. גם לאחר מכן, מי שיעשה מילואים יקבל יותר.
    ואז, עקרון השוויון ישמר-כולם הולכים לצבא/שירות לאומי חלופי למי שלא יכול/לא רוצה ומי שנותן מעט יותר מהמינימום, מקבל יותר.

    • נדב הגיב:

      למה בדיוק כולם צריכים להיות שווים בחובות?
      למה לא לתגמל את מי שתורם ישירות, נניח – באמצעות שכר נורמלי, במקום ליצור מערכת מסועפת של תלות בין זכויות לחובות – מערכת שמערערת את כל מושג הזכות?
      (שים לב שאין קשר הכרחי בין שכר נורמלי לחיילים לבין צבא מקצועי. אפשר לגייס את כולם ולתת להם משכורת)

  3. א.פ הגיב:

    משמעותה של הדמוקרטיה הוא עקרון השוויון. לכולם מכנה משותף שווה. חובתי האזרחית לשלם מיסים, לשרת בצבא וכו'. זכותי האזרחית, לקבל חינוך, ביטחון וכו'. אלו לא משתנים, אלא קבועים (כך הם לפחות אמורים להיות). אין קשר בין זכויות וחובות! זכותי לקבל ביטחון גם אם אני עבריין צמרת!
    האם אתה מוכן למשמעות של תשלום שכר מלא לכל החיילים? המשמעות הישירה תהיה עליית מיסים שכמובן יממומנו על ידי שכבת הביניים.

    • נדב הגיב:

      על זה בדיוק אני מדבר – לא אמור להיות קשר בין זכויות וחובות, ולכן הטלת חובות לא אמורה לגרור מתן זכויות.
      כמו שאין יותר זכויות למי שמשלם מיסים, לעומת מי שפטור מהם (לפחות תיאורטית), כך אין סיבה שיהיו יותר זכויות למי שמשרת בצבא\שירות לאומי לעומת מי שפטור מהם.

      ולגבי עליית המסים – כרגע יש בישראל מס מיוחד מאוד – מס הורי חיילים. מי שיש לו ילד בן 18-21 (שהתגייס) משלם מס שכולל תשלום כל ההוצאות של הילד, מהיציאה לפאב ועד המחיר הגבוה של ביטוח רכב לצעירים. אם משרתי חובה יקבלו שכר מינימום, ההוצאות האלה יפחתו באופן טבעי. אם במקביל תהיה עליית מסים (והיא לא מחוייבת המציאות), המשמעות היא חלוקה יותר הוגנת ופרוגרסיבית של ההוצאות האלה. בנוסף, יש להניח שבעקבות עליית משכורות החיילים תהיה עלייה בצריכה, שתתבטא בעלייה בפעילות במשק ובסופו של דבר – בעלייה בגביית המסים.

      • סנד הורשפנד הגיב:

        בנוגע לשכר מינימום לכל חייל – אני חייב לציין שמבחינת יעילות כלכלית יהיה מדובר בקטסטרופה.

        אני לדוגמא הייתי במשך שנה וחצי מהשירות שלי פקיד של סא"ל. הגעתי בערך לשעתיים ביום. זה היה תפקיד חסר כל משמעות שאין ספק שבשום מערכת עם הגיון כלכלי לא היו מאיישים בן אדם במשרה מלאה לתקן כזה. כמובן שבצבא אין הגיון. הדבר הכי הגיוני היה לעשות עם חייל כמוני היה לשחרר מהצבא (אפשר להגיד לשלוח לתפקיד משמעותי. אבל בצה"ל כל חייל עם פז"ם של יותר משנה כבר נחשב "שרוף", מעדיפים לאייש חיל עם יותר אופק. זאת מהסיבה שיש כמות אדירה של כח אדם זמין)

        במצב כמו שלי יש עשרות אלפי חיילים בצה"ל (האבטלה הסמויה המפורסת) שעושים בין כלום למעט-מאוד. אי אפשר לשחרר אותם מכוון שיש חוק גיוס חובה.
        האם הגיוני לשלם להם שכר מינימום, לכמות ותפוקת עבודה שלא מתקרבת לשום דבר שבאזרחות היו מקבלים כסביר ?

        אתה בעצם זורק כאן מילארדים (!!) של שקלים בשביל פרזיטים (מרצון או שלא מרצון).

        • נדב הגיב:

          אין ספק ששינוי כזה יחייב חשיבה מחדש בצה"ל על האופן שבו הוא מנצל את כוח האדם. אם התוצאה תהיה שאנשים יפסיקו לבזבז שם את זמנם – מה טוב.

  4. דרור שניר הגיב:

    נדב, יש לי בעיה עם המשפט הזה:
    "אם כל משרתי החובה יקבלו שכר מינימום, יתייתר מאליו הצורך לפצות אותם, שכן הנזק ממנו יסבלו יהיה פחות"
    איך בדיוק שכר מינימום יפצה מישהו שנשאר בתוך המסגרת הצבאית אם אדם אחר שפטור מהמסגרת יוכל לקבל הטבות כספיות שוות ערך או עדיפות (כלומר, משכורת טובה יותר)? שלא לדבר על התנאים. נראה שאכן יש קושי ממשי לממן משכורות ראויות, שאם לא כן הצבא לא היה מתקשה כ"כ לשמור בשורותיו קצינים זוטרים.

    • נדב הגיב:

      אמרתי 'הנזק יהיה פחות', לא 'לא יהיה נזק'.
      אם חייל בסדיר ידע שאמנם הוא נמצא בעמדת נחיתות מול חברו שלא התגייס, אבל עמדת הנחיתות הזו היא פחותה – כי לפחות בתחום הכספי, הוא מרוויח סכום דומה* לשל חברו – אז המוטיבציה לשירות תעלה באופן טבעי.

      *כמה בני 18 אתה מכיר שמרוויחים משמעותית יותר ממינימום?

  5. nachum הגיב:

    do you really belive that israel wiil go one day from the west bank?

  6. ד.ט הגיב:

    הערה קטנה – לא נכון שברוב שנותיה של המדינה השירות היה קצר יותר. למיטב ידיעתי משך השירות נקבע לשלוש שנים כבר ב-1956, לאחר מבצע קדש. עובדה חשובה נוספת – בעבר הרבה יותר אנשים עשו הרבה יותר מילואים. חודש בשנה היה דבר רגיל, ובשנים מתוחות – גם חודשיים ויותר.

    • ד.ט הגיב:

      ושכחתי לציין שגם עשו מילואים עד גיל יותר מבוגר.

      • נדב הגיב:

        למיטב ידיעתי, השירות היה שנתיים בראשית ימיה של המדינה, והוארך לשנתיים וחצי עד לאזור שנות ה-80.
        מצד שני, אני זוכר את זה מאיפשהו, כך שאם לך יש מקורות – אתה מנצח…

  7. […] האם אני תומך בו רק בגלל שעמיר העלה אותו. אבל אז נזכרתי שהעליתי את הרעיון הזה כבר מזמן, ונרגעתי ↩ תגיות:מדינת-רווחה, עמיר-פרץ, שיח-אזרחות, […]

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

741805 דפים נצפים, 579 היום
266976 ביקורים, 307 היום
FireStats icon ‏מריץ FireStats‏