להציל את הילדים המסכנים? ערוץ 10 ושאריתיות

נדב

אתמול בערב שודרה בחדשות ערוץ 10, במסגרת פסטיבל ההורים המתעללים המתקיים בימים אלו, כתבה מאת נסלי ברדה:"(לינק למאותגרי קאסטאפ)": על ילדים שהוצאו מהבית. לקראת סוף הכתבה, מוצגת הבעיה של ילדים שהוצאו מהבית, ולאחר שעברו את גיל 18 יוצאים מהפנימייה – ונותרים ללא תמיכה:

בעבור מי שהצליחו, התבגרו וגדלו במשפחות הקלט, המשפחתון והפנימייה, עכשיו מתקרב יום הדין. בגיל 18 המדינה משחררת את החיבוק, ובן לילה אותם ילדים מטופלים הופכים למבוגרים בודדים.

ברדה מצטטת את רינת תפוחי, בוגרת פנימייה בת 19:

אין לי מי שיתמוך בי כמו שההורים תומכים, אין לי מי שילווה אותי כמו שההורים מלווים. אם זה ללכת לחפש עבודה לבד, זה לבד. זה לא "אימא, אני לא מוצאת עבודה. את יכולה ככה וככה, את יכולה לעזור לי? אני יכולה לבוא אלייך?"

ברדה קוראת למדינה לתמוך בילדים הללו גם לאחר שהגיעו לגיל 18 ויצאו מהמשפחתון. לכאורה, דאגה לגיטימית וחשובה. אך בפועל, כדאי לשים לב לסיבה שלפיה הילדים הללו (עד איזה גיל הם ילדים, בעצם) זקוקים לתמיכה: אין להם תמיכה מההורים. הנחת היסוד מאחורי הטיעון הזה היא שמי שסיים את חוק לימודיו ויצא מהמסגרת החינוכית, עדיין איננו מבוגר העומד בכוחות עצמו – הוא עדיין זקוק לתמיכה.
ברדה יוצאת מנקודת ההנחה שהמצב שבו מבוגר צעיר אינו יכול להבטיח את מחייתו, אינו יכול למצוא עבודה בכוחות עצמו ואינו יכול להתקיים בכוחות עצמו אם לא מצא עבודה – הוא מצב טבעי ובריא, והוא בעייתי רק במקרה שאין רשת משפחתית תומכת שתוכל להציל את המבוגר הצעיר מנפילה – ואז, תפקידה של המדינה הוא לספק את הרשת הזו.
מדינת הרווחה שברדה מדמיינת היא מדינת רווחה שאריתית, מהסוג המקובל בארה"ב. המדינה אינה מתערבת במקרים שבהם האזרח מצליח, פחות או יותר, להסתדר בעצמו; היא נכנסת לפעולה רק כשהאזרח נמצא כבר צעד אחד לפני התהום, ובולמת את הנפילה הסופית, ממנה לא יתאושש. הכתבה הזו גם מדגימה מצויין את אחד מהחסרונות של מדינת רווחה כזו: הסטיגמטיזציה.
ברדה לא מתייחסת לשאלה מה מסלול החיים הצפוי של הצעירים הללו, אם אכן המדינה תתמוך בהם גם לאחר צאתם מהמסגרות החינוכיות. במערכת המשוערת שברדה מציעה, הם ישארו כל חייהם תלויים במערכות רווחה של המדינה, ויאלצו להתחנן לסיוע בפני המדינה בכל צומת של חייהם. גם לאחר שיתחתנו ויקימו משפחה משלהם, הם יוותרו 'הילדים שהוצאו מהבית', אותם מסכנים שהחיים התאכזרו אליהם ואנחנו, האזרחים הנורמטיביים, צריכים לעזור להם:"(בהקשר זה, כדאי להיזכר ברשומה הקודמת על שכר מינימום לחיילים. הנהגת שכר מינימום לחיילים תייתר גם את הסטטוס של 'חייל בודד', משום שהוא כבר לא יצטרך לקבל משכורת צבאית של שני גרוש במקום גרוש וחצי – הוא יקבל שכר מינימום, ויוכל לשכור ממנו דירה ולהתקיים ממנו.)":.
במדינת רווחה סבירה יותר, השאלות העולות בכתבה לא היו מתעוררות בכלל. כל מתבגר שאינו מצליח למצוא עבודה, יקבל תמיכה מינימלית ויוכל להסתדר עד שימצא. מכיוון שהתלות של מתבגרים בהוריהם תיעלם, היעדר התלות הזו לא תהיה בעיה כל כך חמורה עבור ילדים שהוצאו מהבית. מבוגרים צעירים כאלה עדיין יסבלו מקשיים; יתכן שהמדינה עדיין תאלץ לעזור להם בתחומים אחרים. אבל הנחת היסוד הזו, לפיה אין להם סיכוי להסתדר בחיים ללא תמיכה הורית. תתייתר.

15 תגובות »

נדב ב5/04/2008 20:30 תחת כללי

15 Responses to “להציל את הילדים המסכנים? ערוץ 10 ושאריתיות”

  1. מולי הגיב:

    תלות היא לא רק דבר כלכלי.
    לעיתים ישנו צורך לתמיכה הורית,אפילו בגילאים מבוגרים(מאוד).
    תמיכה נפשית,אהבה,עצה,הידיעה שבעיני המשפחה טובתך עומדת מעל הכל.הידיעה שיהיו איתך באש ובמים.זה עוד מבלי לדבר על מחלות…
    יש דברים שהמדינה פשוט לא יכולה לספק.

    גילוי נאות-לא ראיתי את הכתבה.אני לא יודע על מה מדובר.מאז "תחקיר" מאוד מסויים שלהם הבנתי שבזיון העיתונאות שם עובר כל גבול ,אני סולד מערוץ 10 ומשתדל לא לראות את את הצהובון הזה.וכל קרנבל הרייטינג הזה פשוט דוחה אותי.(גם ערוץ 2(מאוד) בעייתי,אבל ערוץ 10 ממש ממש ממש מגזימים).
    מצאנו לנו מה להעתיק מהאמריקאים…

    • נדב הגיב:

      נתק מההורים זה ממש לא רק כלכלי.
      אבל כאן צריך להוסיף שתי הסתייגויות: ראשית, המדינה לא יכולה לענות על כל מה שנובע מחוסר בהורים. שנית, הסתייגתי – יכול להיות שהמדינה תצטרך לסייע בחלק מהדברים, אבל לא ב'הסתדרות' הכללית.

      • מולי הגיב:

        אםם,לא ממש הבנתי את המשפט השני(מבחינה תחבירית),ממה אתה מסתייג?

        ונו,ההסדדרות הכללית-היא מהות הבעיה.
        ומה בדיוק אתה מציע לילדים שהוצאו שלא צריכים שאר הצעירים בארץ?
        או שאתה רוצה להכניס רפורמות כלכליות כלשהם על כל האנשים בארץ?
        או שאתה מציע עזרה רק לאנשים שלא השלימו את תהליך הסוציאליזציה שלהם?אם כך,כמו שאמרת,מתי בן אדם הוא עצמאי?

        • נדב הגיב:

          נתאי, למטה, מיצה יפה את עמדתי.
          אני רוצה שהמדינה תאפשר לכל אדם שמגיע לגיל 18 'להסתדר' בלי שיהיה תלוי בהוריו. ברגע שזה יקרה, הנטל הכלכלי על בני 18 ללא משפחות לא אמור להיות קשה יותר.
          לגבי המשפט השני – התכוונתי שהוספתי בפוסט עצמו הסתייגות, לפיה יכול להיות שגם כשזה יקרה המדינה תצטרך לעזור במידה זו או אחרת לאנשים שהוצאו בילדותם מהבית. אבל אז מדובר על סוג אחר לגמרי של תמיכה.

          • מולי הגיב:

            מה אתה מציע באופן פרקטי?
            מה בדיוק המדינה צריכה לעשות?דמי אבטלה,או לשכת עבודה?
            והרי כבר הסכמנו שהסתדרות כללית לא כלכלית היא הבעיה הגדולה.

            רק שנהיה ברורים בקשר לזה,ב"כל אדם שמגיע לגיל 18" הכוונה לכל גיל גם 38(מן הסתם,לא סביר שבדרך ידלג על גם על גיל 18 (-:)?

          • נדב הגיב:

            א. שכר מינימום סביר, שמאפשר מחייה בכבוד
            ב. דמי אבטלה שמאפשרים לאדם לשרוד ברמה סבירה לאורך תקופה שבה הוא יכול למצוא עבודה חדשה
            ג. דיור בר השגה
            וכו'.

            דברים שזמינים לבני 18, לבני 38 ולבני 58. פשוט – הזכות לחיות בכבוד

          • efyska הגיב:

            מסכימה עם כל הסעיפים.

          • מולי הגיב:

            עם האידיאולוגיה אין לי מה להתווכח.
            אם הפנטזיות שלי היו מתגשמות,אז בכלל היינו חיים באוטופיה…;-)

            בכל מקרה אפילו התנאים הנ"ל,לא מתקרבים לפיצוי ולאיזון בין בעלי משפחה ואלו שאין להם,מפני שהאספקט הכלכלי בעניין הוא די משני.

  2. הבלונדינית הסודית הגיב:

    קודם כל זה נכון שאין סיבה שהם יתוייגו לנצח כ"ילדים שהוצאו מהבית", אבל מצד שני גם ה"אנשים הנורמטיבים" לא עוברים בבת אחת ממסגרת מגוננת (הבית של ההורים) לחיים עצמאיים לגמרי. שנית, כמו שמולי אמר, תמיכה היא לא רק עניין כלכלי*, היא בעיקר מישהו להתייעץ איתו, מישהו שיכול להסביר את הכללים של עולם המבוגרים. בעייני אין פה ציפיה מהמדינה שתממן ותתחזק אותם לנצח, אלא צורך אמיתי שהמענה עליו יאפשר לאותם צעירים להפוך למבוגרים עצמאיים ומתפקדים.

    *היא אפילו לא בעיקר עניין כלכלי, יש לא מעט משפחות "נורמטיביות" בהן להורים אין אפשרות לסייע לילדיהם כלכלית ואף אחד לא יעלה בדעתו להציע לאותן משפחות מסגרת מעבר.

  3. אור ברקת הגיב:

    אם אינני טועה לאחרונה הייתה גם פסיקה שחייבה הורם לשלם סוג של מזונות לבנם שעבר את גיל 18 כשהמשיך ללמוד לימודי המשך בתיכון.

  4. efyska הגיב:

    אני מסכימה עם הבלונדינית הסודית. ישנן הרבה מאוד משפחות נורמטיביות שלא יכולות להציע תמיכה כלכלית לנערים ונערות בני 18 +. זה מזכיר לי את המערכון של יעקב כהן, כשאבא שלו אומר, על ערש הדווי "ילדים, תסתדרו".
    אני חושבת, שלאנשים צעירים בני 18+ יש הרבה יותר אפשרויות מלאנשים צעירים בני 40 +, יותר משרות בדרג נמוך פתוחות בפניהם. אפשר לעבוד בשתיי עבודות, אפשר לגור עם שותפים. צריך לרצות להיות בוגרים ועומדים בזכות עצמך. אחרת, כל החיים נתמכים. דרך אגב, יש מספיק מסגרות בישראל, שמאפשרות לאנשים צעירים לעבוד, לקבל שכר זעום ולחיות בקהילה. קוראים להם קיבוצים.
    ~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
    כמובן שלא ראיתי את הכתבה המדוברת בערוץ 10.

    • נתאי הגיב:

      אתן מחמיצות את עיקר מה שנדב אומר. הוא לא אומר שהמדינה לא צריכה ליצור לנערים ונערות שמסיימים מסגרות כאלו ונפלטים לשוק העבודה תנאים נוחים. מה שנדב אומר (להבנתי) זה שצריך ליצור תנאים כאלו לכולם. הבעיה היא שאנחנו כל כך מופתעים מהרעיון שהמדינה צריכה לדאוג לאזרחים שלה שזה בכלל לא נופל על דעתנו.

      • efyska הגיב:

        אני מבינה את האמירה שלך ושואלת את עצמי, באילו מקרים המדינה דואגת לכולם כל הזמן ובאילו מקרים לא. אני חושבת שבמקרים של חולים, תשושים, זקנים ואו כאלו שהם קלולס לגמרי – צריך לדאוג, לכוון, לפרנס. כלומר – על המדינה לקחת אחריות. במקרים של אנשים בריאים צעירים, אך חסרי כיוון מעט – לא. זה הרי חלק מההתבגרות…

  5. נשאלת השאלה, איך בן אדם מגיע לגיל שמונה עשרה והוא לא מסוגל להסתדר לבד? למיטב זכרוני, מטרת מערכת החינוך היא "להכין אותך לחיים", ומסתבר שהיא כשלון חרוץ בתחום הזה.

    אפיסקה צודקת. עדיף להתחיל את ה"הסתדרות" כמה שיותר מוקדם.

    • נתאי הגיב:

      הלוואי שהבעיה הייתה כשלון מערכת החינוך, מודי. הבעיה החמורה באמת, היא שבישראל היום אם אין לך קשרים והון , הסיכוי שלך "להסתדר" קטן מאד. והבעיה הזו רק הולכת ומחריפה ככל שהזמן עובר. אם אתה רוצה נתונים, פנה בבקשה לסוציולוג של הבלוג 🙂

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

624905 דפים נצפים, 31 היום
241236 ביקורים, 26 היום
FireStats icon ‏מריץ FireStats‏