??????? ?? ???

בעקבות ההתקרבות של דו"×— וינוגרד, ועוד כמה אירועים, אנו חוזים בחזרתה של 'מחאת המילואימניקים', המתגלמת בקריאה לאולמרט להתפטר. כשהבעתי בפורום סגור את סלידתי מהרעיון של מחאת מילואימניקים, נתקלתי בגבות (וירטואליות) מורמות – ונתבקשתי להסביר את עמדתי בפרוטרוט.

קודם כל אבהיר – אין לי התנגדות לעצם פעולת המחאה של המילואימניקים. למילואימניקים, כאזרחים:"(ואני משתמש כאן במונח 'אזרח' במשמעותו הפילוסופית, קרי – חבר בקהילה פוליטית, ולא במשמעותו המשפטית של מי שזכאי לאזרחות ישראלית )": בחברה דמוקרטית, יש כמובן זכות מלאה למחות על כל מה שנראה להם לקוי במדינה, וככל שיעשו זאת יותר – כך יטב. מה שמפריע לי ×–×” השימוש שהם עושים בתפקידם כמילואימניקים לצורך המחאה.

הרי למה, בעצם, טורחים המילואימניקים לציין את היותם מילואימניקים בצאתם למחאה? למה אנחנו לא שומעים שהג'ינג'ים תובעים את התפטרותו של אולמרט? למה אין דרישה מצד הרתכים למינוי ועדת חקירה ממלכתית? השימוש בתואר 'מחאת המילואימניקים' מעיד שהמעמד שלהם כמילואימניקים מעניק לקול שלהם עוצמה יתרה. הם משתמשים בכינוי הזה משום שהם סבורים שכמילואימניקים, דעתם חשובה יותר מדעתם של אזרחים אחרים.

יש מצבים שבהם אכן, אפשר להבין מדוע השיוך לקבוצה מסויימת הוא רלוונטי למחאה. לא לחינם מוחים חולי הסרטן נגד הקיצוצים בסל התרופות, ויקי קנפו נגד השינויים בחוק משפחות חד הוריות ועולים מאתיופיה נגד בנק הדם. בכל המקרים האלו, המוחים הם הנפגעים הישירים מהמדיניות המדוברת, ולכן הם הראשונים הנעמדים על הבאריקדות. האם זהו המצב כאן?

יכולה להיות מחאת מילואימניקים שתהיה מחאה מהסוג שתואר לעיל. מילואימניקים שמוחים על עניינים הקשורים לצרכים שלהם כמילואימניקים (תנאי שירות, אורך שירות מקסימלי, ביטוח וכו'). אפשר למתוח את הקו ×”×–×” עוד קצת – כשממשלת ישראל יוצאת למלחמות מיותרות, מילואימניקים נהרגים – ולכן למילואימניקים יש עניין יתר במחאה נגדן. אבל לא ×–×” המקרה כאן – המילואימניקים יוצאים בשלל הכרזות, שרק מיעוטן קשור לפגיעה ישירה במילואימניקים. 'קשרו לנו את הידיים', 'יעדי המלחמה לא הושגו' ודומיהם מעידים על מטרות פוליטיות רחבות יותר מאשר מניעת פגיעה ישירה במילואימניקים. המילואמניקים המוחים טוענים, בלא שהם אומרים זאת במפורש, שהעובדה שסיכנו את חייהם במלחמה האחרונה מעניקה להם זכות יתר בדיון הציבורי לעומת אלו שלא עשו זאת.

אז למה המילואימניקים מזכירים את הסטטוס שלהם? מה הם מנסים להשיג? מילת המפתח כאן היא לגיטימציה. המילואימניקים מזכירים את היותם כאלה משום שהם סבורים שמשום כך הקול שלהם חשוב יותר מקולם של אנשים אחרים, שאינם מילואימניקים. לא רק זאת – הם מאמינים שהציבור שותף לתפיסה הזו. בגלל שהם משרתים במילואים, ומקריבים הרבה – אולי את הכל – למען המדינה, יש להם זכות יתר לבוא בדרישות אל המדינה.

התפיסה הזו היא מסוכנת, משתי סיבות. ראשית, היא חותרת מתחת לאחד היסודות של הדמוקרטיה שלנו – ×–×” שאומר שלכל האזרחים זכות שווה להשתתף בהליך הפוליטי. בדמוקרטיה ליברלית מודרנית, לא אמור להיות קשר בין זכויות וחובות – מילוי חובותיך כאזרח אינו תנאי לקבלת זכויותייך. יתר על כן – האזרחים אינם מדורגים לפי 'תרומה לחברה', כתנאי לקבלת זכויות פוליטיות. העובדה שאתה משלם מסים, נוסע לפי החוק או משרת במילואים אינה אמורה להשפיע על הזכויות הפוליטיות שלך.

אני מניח (ומקווה) שכל קוראי הבלוג שותפים לדעה שהצעת החוק ההזויה של איתן כבל היא אנטי-דמוקרטית במהותה. אבל מה ההבדל בין ההצעה הזו לבין הדרישה לתת סטטוס עודף ל'מחאת המילואינמניקים' אל מול 'מחאת האזרחים'? הרי כולנו טוענים כל הזמן שדמוקרטיה שמתבטאת רק בהצבעה אחת לארבע שנים אינה דמוקרטיה. אם כך, מדוע יש פסול במתן זכות הצבעה על בסיס שירות צבאי אבל אין פסול במתן לגיטימציה למחאה על בסיס שירות צבאי?

הבעיה השניה נוגעת ספציפית לעובדה שהמחאה המדוברת היא דווקא מחאה המתבססת על שירות צבאי. גם אחרי שבלענו את זה שמחאה היא יותר לגיטימית כשהיא באה ממי שתרם לחברה, אנחנו עדיין צריכים לשאול את עצמנו מהי תרומה לחברה. לפי ההגיון של 'מחאת המילואימניקים', תרומה לחברה היא שירות צבאי, עדיף ארוך ועדיף קרבי. מי שלא עשה שירות כזה, כנראה שלא תרם לחברה. לא תשמעו על 'מחאת משלמי המסים', 'מחאת המתנדבים במד"א' או חס וחלילה 'מחאת זק"א'.

גם התופעה הזו היא מאוד בעייתית בעיני. ראשית כל, אני לא בטוח שמי שמשרת במילואים תורם למדינה. כלומר, אני בטוח שהכוונות של רובם טובות. אבל השאלה האם ×–×” טוב או רע שלמנגנון המדינתי בישראל יש עדר כבשים כנוע שמוכן לבצע את הפקודות המטופשות שלו נותרה פתוחה. אבל גם מעבר לזה, אין ספק שיש אנשים שתורמים הרבה יותר מאשר חיילי מילואים (ואני אומר את ×–×” אחרי לא מעט שבועות של מילואים בעברי). מי שמתנדב במד"א – סתם, דוגמא בנאלית – עושה את ×–×” בלי שמוטלת עליו חובה חוקית, משקיע הרבה יותר מזמנו (לפחות חלק מהמתנדבים) והתועלת של מעשיו הרבה יותר חד משמעית מאשר מי שמשרת במילואים. לטעמי, אם הייתי נאלץ לחלק למישהו זכויות יתר למחאה על בסיס תרומה לחברה, אני יכול לראות הרבה אנשים שעומדים בתור לפני המילואימניקים.

לסיכום, אני בעד שכל מילואימניק יקח כרגע שלט ויצא לכיכר הקרובה למקום מגוריו כדי למחות על הדבר שהכי מפריע לו. אבל לפני שהוא עושה את זה, שיוריד את המדים וישאיר את המסטינג בבית.