מחשבות על אובאמה

נדב

לפני הכל, צריך להגיד מברוק, וכנראה שהעולם בכל זאת הולך למקום קצת יותר טוב. מחזיק אצבעות.

כמה הרהורים רנדומליים שעלו בי בעקבות הבחירה שלו:

הבניה של גזע

כולם מדברים היום על 'הנשיא האפרו-אמריקאי הראשון'. אביו של אובאמה, להזכירכם, הוא קנייתי; אמו לבנה. נסו לדמיין את המצב המקביל בישראל: לראשות הממשלה נבחר אדם שאביו, נאמר, מרוקאי, ואמו פולניה. האם היינו מברכים על 'בחירתו של ראש הממשלה המזרחי הראשון'? חס וחלילה. היינו רואים בזה הישג דווקא בגלל שנבחר רה"מ 'מעורב', ומציינים את קץ העדתיות.

מה שמזכיר לנו שכל קשר בין גזעיות לבין ביולוגיה 'אובייקטיבית' הוא מקרי לחלוטין. השאלה מי שייך לאיזה גזע היא שאלה חברתית לחלוטין. עבור שחורים בארה"ב תקף החוק של 'טיפת דם אחת' – מספיקה טיפת דם שחורה אחת כדי להפוך אדם לשחור. במקרה הישראלי, כל עירוב הופך אותך ל'חסר צבע'. עבור ילידים בארה"ב, אגב, תקף חוק דומה – מי שאינו יליד ב-100%, אינו יליד בכלל. אפשר, כמובן, למצוא הסבר לדפוסים האלה, שתואם את צרכיהן של הקבוצות ההגמוניות: מקסום מספר העבדים, השתלטות על שטחים ילידיים ויצירת אתניות יהודית אחידה אל מול זו הערבית.

עוד יבוא שלום עלינו

ב(כמעט)ארבעים השנים האחרונות, בכל פעם שישב בבית הלבן נשיא דמוקרטי – ישראל נכנסה לעידן של שלום, ולא משנה מי היה ראש הממשלה הישראלי. בתקופת קרטר קיבלנו שלום עם מצרים, למרות שהליכוד הרכיב לראשונה ממשלה; בתקופת קלינטון קיבלנו את הסכמי אוסלו, שהחזיקו עם רבין, עם פרס ועם ביבי. נכון שקריסתם החלה בימיו של ברק; אלא שסביר להניח שאלמלא כמה זקנים יהודים נרגנים בפילדלפיה, אל גור היה דואג להושיב את הצדדים למשא ומתן בסופו של עניין, ולא מושך את האינתיפאדה השנייה וגרורותיה על פני שמונה שנים, במיטב סרבנות השלום של ג'ורג' בוש.

כך שמבחינת חידוש המו"מ הרציני עם הפלסטינים, לא משנה מי יבחר בפברואר, חשוב מי נבחר אתמול. מי כביבי יודע.

8 תגובות »

נדב ב5/11/2008 11:28 תחת בעולם, חברה בישראל

8 Responses to “מחשבות על אובאמה”

  1. ישי הגיב:

    זה נראה כאילו אלו חדשות נפלאות לארה"ב, לגבינו אני לא בטוח.

    אתה מציג את זה כאילו ממשל דמוקרטי מסייע לתהליך השלום כאן, בעוד אני רואה את כאילו ממשל זה מכריח את ממשלת ישראל לעשות מהלכים שאינם טובים למדינת ישראל.
    הסכם אוסלו זו דוגמה. אני חושב שזו שגיאה להציג כאילו היה שלום ולאחר מכן הוא התפורר, מן הצד הפוליטי שלי זה נראה שהיה כאן הפסד אסטרטגי לישראל, שמוכרח היה להביא למצב הנוראי שבא אחריו, רק שזה נעטף בהרבה סיסמאות שלום. מבחינה זו אנחנו במצב מסוכן.

    אני מקווה שאתבדה.

    • נדב הגיב:

      כשבאים להעריך את הסכם אוסלו, חייבים לזכור שני דברים:
      קודם כל, ההסכם הזה לא יושם בצורה מלאה – או קרובה למלאה – על ידי אף אחד מהצדדים. מצד אחד, שנות אוסלו היו שנות השיא של הבנייה בהתנחלויות, למרות ההתחייבויות ההפוכות של ישראל. מצד שני, הפלסטינים היו רחוקים מלעמוד בהתחייבויותיהם לגבי ארגונים חמושים, למשל.
      שנית, יש איזה תפיסה שרק בגלל אוסלו הסכסוך החמיר – שאם לא היה אוסלו לא היו פיגועי התאבדות, למשל. משחק ה'מה היה קורה אילו' הוא משחק בעייתי, אבל הסכסוך הישראלי פלסטיני היה במגמת החמרה מ-1967 ואילך. העובדה שהייתה שנה של רגיעה בין האינתיפאדה הראשונה לבין הסכמי אוסלו לא אומרת שאם לא היינו עושים אותם, לא היו מופיעים פיגועי ההתאבדות בכל זאת. ומה היה מצבנו אז? איך בדיוק היינו שמים גדר כשאין ריבון בשטח, למשל?
      כל זה רלוונטי לשאלת הדטרמיניזם של אוסלו, והכשלון שלו בכלל.
      בהקשר הזה, אפשר להסתכל על מערכת היחסים עם הפלסטינים לא כעל שלום מול מלחמה, אלא על רמות שונות של סכסוך. בלי לזלזל בפיגועים של 96, אין ספק ששנות קלינטון היו שקטות בהרבה משנות בוש.

  2. Freidenker הגיב:

    אני חושב שהבדל משמעותי בינינו לארה"ב בעניין הגזע נובע מכך שבארץ ישראל, לפחות על הנייר, יש מגמה "לצמצם" את ההבדלים כי "כולנו יהודי, בסופו של דבר". אז נכון, העדות השונות שונאות אחת את השנייה בערך כמו שגזענים שונאים אחד את השני בכל מקום, אבל זו עדיין המגמה וזה פחות או יותר כתוב בהכרזת העצמאות שלנו.

    לארה"ב, on the other hand, אין שום כוונה כזאת ולכל מיעוט אירופאי לשעבר אין שום צורך או עניין בלחיות בהרמוניה עם שאר המיעוטים. אז כן, אחרי שכל המיעוטים התיישבו בארה"ב מספיק זמן, ההבדלים בין האמריקנים נטשטשו, אך למרות שאפשר לשנות מבטא, לבוש ומנהגים, אי אפשר לשנות (כל כך מהר) את צבע העור. בקיצור, אנשים פשוט מצאו את הסיבה הנוחה ביותר לשנוא אחד את השני, למרות שמבחינה גנטית, בני האדם הם אחד המינים ההומוגניים ביותר עלי אדמות. ההיקס נאחזים בתכונות שטחיות חסרות כל משמעות אובייקטיבית כדי לתרץ את שנאתם.

    • נדב הגיב:

      כן, זה פחות או יותר מה שאמרתי ניסוח אחר 🙂
      בישראל יש מגמה לצמצם את ההבדלים בין היהודים. אני לא בטוח שהיא מאוד שונה מהמגמה האמריקאית לצמצם את ההבדלים בין הלבנים, למעט זה שבישראל זה נעשה באופן מפורש.

      • Freidenker הגיב:

        אני לא יודע אם יש להם מגמה לצמצם את ההבדלים בין הלבנים כי אז נשאלת השאלה איזה הבדלים יש לצמצם. מצד שני, בהחלט יש מגמה אמריקאית לצמצם את ההבדלים בין דתות שונות (וליצור קוטביות ביניהן)

  3. ירדן הגיב:

    אני מסכים איתך במאה אחוז. הנשיא בארה"ב הוא גורם מכריע הרבה יותר מאשר ראש הממשלה הישראלי בנושאים המדיניים. מה שאומר שכדי להגיע מדינה דו לאומית רק צריך להביא נשיא אמריקאי שיתמוך בזה 😛

    • Freidenker הגיב:

      אממ, קודם כל צריך לעבוד קצת על הקטע הזה שמדינת ישראל בהגדרתה היא מדינה גזענית. לאו דווקא עם אזרחים גזעניים, אבל "מדינה דמוקרטית יהודית" זה אוקסימורון פר אקסלנס. כמובן שיש את האופציה של זה שנחיה לנו באושר ובעושר כמדינה פשיסטית ומדינת כל אזרחיה היהודים ™ בלבד,

      אני אישית מתנגד לרעיון, אבל היי, אני לא זה שייסדתי את המדינה הזאת ואני לא מנהל אותה.

  4. […] לפני שנתיים וחצי כתבתי כאן את הדברים הבאים: ב(כמעט)ארבעים השנים האחרונות, בכל פעם שישב בבית הלבן […]

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

877526 דפים נצפים, 48 היום
308972 ביקורים, 28 היום
FireStats icon ‏מריץ FireStats‏