??????? ?? ???

בנעורי, מנהל האוכלוסין בבאר שבע (כמו ברוב הארץ) ×”×™×” מקום מזעזע. אולם ענק, מסריח, כסאות לא נוחים. תורים מהסוג שבו אתה מגיע בחמש בבוקר, מקבל מספר 684, הולך לענייניך, חוזר בשעה 12:00, מגלה שתורך עוד רחוק, חוזר בשעה 14:00, מגלה שכרגע נכנס מס' 685 ושתורך עבר – ושכדאי שתוותר עליו, אם אתה לא רוצה להתעמת עם כמה טיפוסים לא סימפטיים.

בקיץ האחרון, לרגל נסיעה לחו"ל, הייתי צריך לחדש דרכון. למוד נסיון, הגעתי לסניף החדש בקריית הממשלה. הגעתי בשעה 06:00, חמוש בכמה ספרים טובים ומוכן ליום עמוס ביורוקרטיה מעצבנת. למרבה ההפתעה, הייתי היחיד שחיכה מול הדלת הנעולה. המצב המשיך כך עד רבע שעה לפני הפתיחה המיועדת, אז התחילו להתאסף כמה אנשים. כמובן שלא הצלחתי להידחף כראוי, ונכנסתי רק שישי או שביעי. ההפתעה התחילה כשנכנסתי, ואז שאלו אותי מה אני צריך, נתנו לי את הטופס המתאים והורו לי למלא אותו בהקדם. למזלי אני כותב מהר, כי איך שנכנסתי שאלו אם יש מישהו שמילא את הפרטים. הרמתי את היד, הגעתי לפקידה ורבע שעה אחרי הפתיחה כבר הייתי בחוץ, מחכה לדרכון חדש שאכן הגיע בדואר שבוע לאחר מכן.

פטרתי את האירוע כמקרה משמח ושכחתי ממנו, עד שכחודש לאחר מכן נאלצתי להפיק ספח חדש לתעודת הזהות במקום הישן שאבד. הפעם הייתי בלחץ של זמן, ולא יכולתי להקדיש לעניין יום שלם. הגעתי בצהריים, כשעתיים לפני שעת הסגירה, ולקחתי מספר. קיבלתי 891. הסתכלתי על לוחות המספרים – לחרדתי, ראיתי שהם היו באזור ×”-600. בצד ×”×™×” עוד לוח, אבל ×”×™×” כתוב עליו 888 – כנראה אינדקציה לכך שהוא מקולקל.

התיישבתי, פתחתי ספר, מוכן נפשית להמתנה ארכוכה שבסופה לא אקבל שירות. אלא שדקה לאחר מכן הפתיע אותי צלצול – מס' 888 התחלף ל-889. 889 לא ×”×™×”, וחיכיתי ל-890 בדיוק דקה וחצי לפני שנכנסתי לפקידה. כשגילתה שאני צריך ספח לתעודת זהות, הקישה את מס' הזהות שלי במחשבה – והספח הודפס מייד. סך הכל שלוש דקות אצל הפקידה. מסתבר שזה ×”×™×” תור אקספרס לפעולות קצרות.

למה אני מספר את כל ×–×”? קודם כל, מילה טובה למשרד הפנים – חשוב לשבח את מי שעושה דברים טובים, לא רק להשחיר את פני עושי העוולות. אבל מעבר לזה, הסיפור ×”×–×” לא יכול להיות לפי התפיסה של השוק החופשי. תומכי השוק החופשי טוענים שמערכות ציבוריות, מטבען, הן חסרות מוטיבציה לשיפור – בהיעדר הלחץ של השוק החופשי, המערכת לעולם תעמיד את האינטרסים של עצמה לפני האינטרסים של לקוחותיה. השיפור במנהל האוכלוסין הוא סתירה ברורה לטענה הזו.

תאמרו – אתה נטפל לדוגמא אחת, שהיא בגדר יוצא מן הכלל. על בסיס דוגמא אחת אי אפשר לבנות תיאוריה. הדוגמא הזו חשובה, בדיוק בגלל ההבדל בין השוק לבין המדינה. אם ×”×™×” מדובר בחברה מסחרית אחת שפועלת נגד עיקרון תאורטי – × × ×™×—, חברה שמשלמת לעובדים שלה יותר מהמינימום שהיא חייבת לשלם – אפשר ×”×™×” להגיד שזה מקרה חריג ולא מייצג. על השוק אנחנו יכולים רק לתצפת – לשאלה האם התנהגות מסויימת של חברות מוצאת חן בעינינו או שלא אין שום חשיבות.

כשמדובר במנגנון של המדינה, לא ×–×” המצב. על המנגנון ×”×–×” יש לנו שליטה, והוא אמור לשרת אותנו. נכון שהדברים לא פשוטים – אנחנו יודעים שקשה להשפיע על השלטון. אבל האפשרות העקרונית קיימת. אפשר לעשות תחקיר מקיף על השיפור במשרד הפנים,  ואז לעשות שני דברים – להפיק תוכנית התייעלות דומה לכל משרדי הממשלה, ולהתאגד פוליטית כדי להראות לפוליטיקאי שאחראי על השינוי (אחד משרי הפנים, יש להניח) שאנחנו יודעים לתגמל את מי שיודע לעבוד.

היתרון הגדול של המדינה הוא היותה מנגנון שנשלט על ידי האזרחים. כמו כל מנגנון נשלט – ממיקסר ועד נושאת מטוסים – השליטה היא לא ישירה, ולא תמיד מצליחים להפעיל את המנגנון כמו שרוצים. אבל זו לא סיבה לקחת פטיש גדול ולהכות במנגנון, מתוך ×”× ×—×” שעדיף בלי מנגנון נשלט.