??????? ?? ???

מעונות יום והמשמרת השנייה

מראשית ימיו של הפמיניזם הבינו נשים, כי אחד החסמים העיקריים בפני השתלבות שוויונית של נשים בשוק העבודה הוא אחריותן לטיפול בילדים ובמשק הבית. כאשר נשים צריכות לטפל בילדים, הן אינן יכולות לצאת לעבודה.

פמיניסטיות הציעו פתרון לבעיה זו – אם הטיפול בילדים מפריע לנשים להשתלב בשוק העבודה, בואו נמצא מישהו אחר שיעשה זאת במקומן. זו בעצם ההצעה של דרור ישראל, ב’נייר הלקמוס’ – חינוך חינם מגיל שלושה חודשים. הילדים מפריעים לנשים להשתלב בשוק העבודה, אז בואו נשים אותם במעונות היום כדי שיפסיקו להפריע.

הגישה הזו נוסתה בעבר, בצורה מאוד מקיפה. במפתיע, היא נוסתה אצל שתי היריבות האידיאולוגיות הגדולות – ארצות הברית מחד וברית המועצות מאידך. שתיהן יישמו מדיניות שנועדה לאפשר לנשים לעבוד ‘כמו גברים’ – לעבוד במשרה מלאה וארוכה, בזמן שמישהו אחר מטפל להן בילדים – אם כי כמובן שהן השתמשו באמצעים שונים מאוד זו מזו.

אך גם אם האמצעים היו שונים, התוצאה הייתה זהה – נשים אמנם השתלבו בהצלחה בשוק העבודה, אבל התוצאה לא הייתה שוויון מגדרי, אלא מה שארלי הוכצ’יילד הגדירה בתור ‘משמרת שנייה’- התופעה שבה נשים עובדות משרה מלאה בשוק העבודה, וחוזרות הביתה כדי להקדיש את כל זמנן לטיפול בילדים. הדפוס הזה יצר עומס אדיר על כתפיהן של הנשים, וגרם לחוסר שביעות רצון, לתופעות של דחק (סטרס) ואף לבעיות בריאותיות אצל נשים.

נשים לא הסכימו לקבל את הדפוס הזה. המצב שבו הן גם אחראיות שוות לפרנסה, גם נושאות בנטל מטלות הבית וגם לא מספיקות ליהנות מגידול ילדיהן הפך להיות עול אדיר עבורן.  ברוסיה, הדבר התבטא בנסיגה למשפחתיות ‘מהסוג הישן’ לאחר נפילת הקומוניזם'; בארה”ב לתנועה של נשים שמעדיפות להישאר בבית ולטפל בילדיהן, ולברוח משוק העבודה.

מודל אחר של הורות – שילוב בין עבודה למשפחה

בתגובה, קם באירופה, החל משנות ה-90, מודל חדש. מודל שטוען שהמשמעות של שוויון לא יכולה להיות ‘שנשים יתנהגו כמו גברים’. מודל שטען שכדי להגיע לשוויון אמיתי ומהותי, לא מספיק לשנות את התנהגותן של נשים – צריך גם לשנות את התנהגותם של גברים, ואת מבנה שוק העבודה.

הטענה כאן היא שמבנה שוק העבודה המודרני מבוסס על ההנחה שלעובד, בעל המשפחה, יש מישהו שיטפל עבורו בילדים וידאג לכל צרכיו. ההנחה הזו היא הנחה שוביניסטית, הדוחקת נשים אל מחוץ לשוק העבודה, ונסיונות ליישם שוויון בלי לטפל בהנחה הזו נועדו לכישלון. לכן, יש לעצב מחדש את שוק העבודה, כך שכל עובד\ת, אישה כגבר, יוכל או תוכל גם להשתתף בשוק העבודה בצורה שוויונית, וגם להשתתף בגידול ילדיו בצורה מספקת.

המודל הזה טוען שמדיניות כלפי משפחות צריכה להיות מושתתת על שלוש רגליים: מצד אחד, שוויון מגדרי בעבודה ובבית; מצד שני, איזון בין עבודה ומשפחה, שיספק להורים מספיק זמן לדאוג למשפחתם; ומצד שלישי, מדיניות שתאפשר לגדל ילדים בצורה שתענה על צרכיהם ותשביע את רצון ההורים.

איך עושים את זה בפועל?

מעונות היום עדיין נמצאים במודל הזה, ותופסים בו חלק חשוב. אך זה אינו חלק בלעדי. הדרישה מהמעונות הופכת להיות: “לספק מקום איכותי לילדים חינם, החל מסוף חופשת הלידה, ובשעות שתואמות את שעות העבודה”. לדרישה זו שלושה מרכיבים:

1.  המעון צריך להיות איכותי: לא מספיק שיהיה מקום להניח בו את הילד, עד שההורה יחזור מהעבודה. המעון צריך להיות תואם לסטנדרטים של בטיחות ואיכות, ולסטנדרטים חינוכיים.
2.  חופשת הלידה צריכה לתת מענה לצרכים של תינוקות רכים. כיום קיימת הסכמה בין החוקרים כי עד גיל שנה, הטיפול המיטבי לילד הוא טיפול של אחד על אחד. מאידך, ידוע שחופשת לידה של חצי שנה עד תשעה חודשים אינה פוגעת באופן משמעותי בתעסוקת נשים (וראו את שיעורי תעסוקת הנשים בסקנדינביה, שבה החופשות ארוכות בהרבה). חופשה של חצי שנה לאם, שתלווה בחופשת חובה של מספר חודשים גם לאב, תאפשר לתת מענה מיטבי לשנה הראשונה לחייו של התינוק.
3. שעות העבודה צריכות להיות קצרות וגמישות. המצב בשוק העבודה הישראלי – שבו עובדים רבים, רובם גברים, נאלצים לעבוד מספר גדול מאוד של שעות בכל יום – מעבר לעובדה שהוא ניצול של העובד, מהווה גם פגיעה קשה ביכולתו לקיים חיי משפחה, או כל סוג אחר של חיי פנאי, לצורך העניין. שבוע העבודה צריך להיות קצר (לא יותר מ-40 שעות), וגמיש – כך שיאפשר להורים להתאים את שעות עבודתם לצרכי המשפחה.

פורסם במקור בעבודה שחורה

****

החוזה מלובלין מעיר ובצדק שהפוסט ×”×–×” הוא הטרונורמטיבי:"(הוא משתמש בביטוי 'הטרוסקסיסטי'. נראה לי ש'הטרונורמטיבי' יותר מדוייק כאן)": – כלומר, מכיל בתוכו את ×”×”× ×—×” ש'משפחה'='גבר, אישה וילדיהם'. מכיוון שכך, שתי הערות:

ראשית, כל ההסדרים המוצעים לעיל רלוונטיים גם למשפחות חד מיניות. חלקם אפילו רלוונטיים יותר – למשל, זוגות הומואים זקוקים יותר לרגולציה של שעות עבודה, משום שמצפים מהם לעבוד בשתי משרות של גברים; לסביות זקוקות יותר לסבסוד מעונות, משום שההכנסה שלהם נמוכה יותר בשל אפליית נשים בשוק העבודה.

שנית, עבור משפחות חד הוריות – לא כל הפתרונות המוצעים כאן מתאימים (למשל, חופשת לידה צריכה להיות מתוכננת אחרת). אבל ×–×” כבר נושא שדורש התייחסות נפרדת – גם ברמת ההמלצות, אבל גם ברמת המדיניות. יש לייסד מדיניות ייחודית עבור משפחות חד הוריות, שתאפשר להן להתמודד עם הקשיים היחודיים להן.

* .