??????? ?? ???

העימותים בין דתיים לחילונים, על מה שקרוי 'כפייה דתית' או 'סטטוס קוו', נערכו בהרבה מישורים בשנים האחרונות. בשנות ה-80 היו את מאבקי החזיר, שהוכרעו בסערה על ידי המהגרים מברית המועצות לשעבר; המאבקים על שמירת השבת במרחב הציבורי ניטשו בנושאים רבים, הבולטים שבהם הם הנסיונות החרדיים לחסימת כבישים (אם כי משברים ממשלתיים, ממטוסי ה-F15 ועד המשחן, גם הם כיכבו), ועוד ועוד. בעשור האחרון, ליבו של המאבק הזה היה נגד דרך החיים החרדית (ההיעדרות משירות צבאי ומשוק העבודה, הלימודים שאינם כוללים לימודי חול, ועוד).

אך נדמה שבשנים האחרונות – במידה רבה בגלל תהליכים פנימיים שעוברת החברה הדתית, ויותר ממנה החברה החרדית – הדתיים והחרדים עברו, אם תרצו, לאופנסיבה, והמאבקים האלה עברו להתמקד במקומן של נשים במרחב הציבורי. הנושא החם כרגע הוא שירת נשים, ובעיקר בצבא. אבל בין הנושאים שבמחלוקת אפשר למצוא גם את הצגת דמויות נשיות במרחב הציבורי, את 'השילוב הראוי' (קרי, הדרת נשים מאיזורים שלמים בצה"ל כדי לאפשר כניסת חרדים), את 'קווי המהדרין' ועוד.

הקרב הזה עדיין בתחילתו, והוא מתנהל במישורים שנתפסים כ'שטח הפרטי' של החרדים (אוטובוסים ושלטים בשכונות חרדיות) ובצבא. אבל הוא הולך ומתרחב, ונראה שיקיף עוד ועוד תחומים של חיינו.

מי שעוקב אחרי הבלוג הזה, יודע שאני לא הדגם הקלאסי של 'השמאלני זולל החרדים'. כמי שמאמין אמונה עמוקה ברב תרבותיות, אני בהחלט בעד לחפש את המקומות שבהם צריך לאפשר לקיים לחרדים אורח חיים לפי בחירתם, כל עוד הפגיעה באחרים היא מינימלית. ובכל זאת אני אומר – בקרב הזה, אסור לחילונים להפסיד.

חלק מהקרבות שתוארו לעיל – למשל, המאבק נגד 'החרדים הסחטנים שחיים על חשבון המסים שלנו' – הם מיותרים לטעמי. חלק אחר הוא מוצדק – אין ספק שאין סיבה למנוע מאדם לאכול חזיר, או להשתמש ברכבו או בתחבורה ציבורית, מטעמים דתיים. אין גם ספק שמניעה כזו היא פגיעה בזכויות האדם הבסיסיות שלו.

מצד שני, הפגיעה הזו היא פגיעה מוגבלת. אמנם זכויותיו של מי שאינו יכול לאכול (ולגדל, ולמכור) חזיר נפגעות, אבל הוא עדיין יכול לקיים חיים מלאים. צריך להאבק נגד הפגיעה הזו בזכויות, אבל אם הפסדנו בקרב הזה – זה לא סוף העולם. גם אם כביש בר אילן היה נסגר בשבתות, הייתה נגרמת פגיעה בזכויות האדם של החילונים הירושלמיים, אבל פגיעה שבלית ברירה, אפשר לחיות איתה.

הקרב הזה – הקרב על מיקומן של נשים במרחב הציבורי – הוא קרב שעבור הציבור החילוני, הוא קרב מסדר גודל אחר לגמרי. הוא קרב שנוגע לזכויות הכי בסיסיות של רוב האוכלוסיה. כשנאסרת הופעת נשים בציבור – גם אם זה איסור מוגבל – פוליטיקאיות, למשל, נמצאות בנקודת נחיתות איומה, שלא תאפשר להן להתמודד ברצינות על שום תפקיד. כשהמאבק הזה יגיע למקומות העבודה, אנחנו נראה איך תקרת הזכוכית הופכת לתקרת בטון – אמנם אסור לפי חוק לא לקדם מישהי בגלל שהיא אישה, אבל כבר נמצא איך לדאוג שאשת השיווק לא תגיע לתפקיד בכיר מדי, כדי שנוכל להמשיך לעשות עסקים בשקט. וכך הלאה, בכל תחומי החיים – זוהי פגיעה מהותית ביכולת של נשים להשתתף בחיי החברה.

ועל פגיעה כזו, אי אפשר להגיד 'נכון, יש כאן פגיעה בזכויות'. נגד פגיעה כזו, צריך להיאבק בכל הכוח. ונדמה שאת זה העסקנים של הציבור הדתי והחרדי לא מבינים – שכאן מדובר בקרב ששם את הציבור החילוני בפינה, ולא מאפשר לו להתפשר.

עכשיו אתם חושבים לעצמכם – 'אוי, הוא תמים. פגיעה בזכויות הבסיסיות של נשים, למישהו בישראל אכפת?'

אז זהו, שאני האחרון שאגיד שהחברה הישראלית היא חברה שוויונית, או שערך השוויון המגדרי הוא ערך ראשון במעלה בקרב הציבור החילוני בישראל (למעשה, אני כותב דוקטורט בדיוק כדי לבסס את הטענה ההפוכה). אבל העמדה הישראלית היא עמדה מורכבת יותר משוביניזם פשוט. מחקר אחרי מחקר הראו איך בישראל, חשוב מאוד לשמור על החזות השוויונית, תוך נטייה להזניח את השוויון בפועל. כך, לא יהיו חוקים שיגבילו השתתפות נשים בפוליטיקה, אבל העובדה ששיעור הנשים בכנסת הוא מהנמוכים בעולם לא כל כך תטריד אף אחד; כך, יהיו לנו חוקים מתקדמים להגנה על נשים בשוק העבודה, אבל בפועל נראה פערי שכר משמעותיים מאוד; וכך – תרומתי הקטנה לגוף הידע – יהיה לנו חוק שיאפשר לאבות לקחת חופשת לידה, אבל לאף אחד לא יפריע שאבות ספורים בלבד לוקחים חופשת לידה כזו.

הנקודה היא שהדרישה הדתית להדרת נשים מהמרחב הציבורי תוקפת בדיוק את המישור ההצהרתי. כל חקיקה שתקבע אפלייה בין נשים לגברים בחוק, תעביר את האפלייה מהמישור הסמוי למישור הגלוי, ותאיים על התפיסה של הציבור החילוני את ישראל כמדינה מערבית, מודרנית ומתקדמת. דרישה כזו תעמיד את הציבור החילוני על רגליו האחוריות. לכן, נדמה לי שניתן לומר בוודאות שככל שהדרישה הזו תתרחב, ותעבור מהגטו הדתי-חרדי למרחב הציבורי שהחילונים שותפים בו, כך יתרבו ההתנגדויות החילוניות. ככל שיותר הורים חילונים יתקלו במצב שבו הבת שלהם מודרת מתפקיד צבאי, שבו היו בעבר בנות; ככל שיותר פוליטיקאיות יתקלו במצב שבו פניהם לא יכולים להופיע על שלטים; ככל שהתהליך הזה יתמסד – כך תתרבה ההתנגדות החילונית.

ומכיוון שהאליטה בישראל היא, עדיין, אליטה חילונית – דינו של הקרב הזה להיות מוכרע לטובת החילונים. אלא אם כן, כמובן, התהליך הזה יקרה מספיק בשקט כדי שאף אחד לא ישים לב. אז יאללה, קדימה, לכו לאירוע נשים שרות של ואנדר.