עשה הרבה, אבל לא מגיע לו

נדב

לא הרבה פעמים אני לא מסכים עם פוסטים של נתאי עד כדי כך שאכתוב על כך פוסט – ובטח לא אי הסכמה כפולה, בשתי הנקודות המרכזיות של הפוסט.
נתאי טען שלאובמה מגיע פרס נובל, למרות שהוא עוד לא עשה הרבה כנשיא. אני לא מסכים עם שני חלקי הטענה: אני חושב שלאובמה לא מגיע נובל, ומצד שני – שיחסית לנשיא שמכהן תשעה וחצי חודשים, הוא עשה המון. הוא לא השלים עדיין מהלכים משמעותיים, אבל אלו שהוא התחיל – שינו וימשיכו לשנות את פני ארה"ב והעולם.

נתחיל מזה שלאובמה לא מגיע נובל – לא כי אני לא מעריך את מה שהוא עשה, אלא כי זה זמן מאוד מוזר לתת לו נובל. לתת לו נובל עכשיו על מסע הבחירות שלו – זה לגמד את כל מה שהוא יעשה אחר כך, כי אין פרס גדול יותר שאפשר לקבל. מסע הבחירות שלו היה מרשים, מעורר תקווה ומעודד – אבל זה היה רק הפריוויו לקראת הנשיאות. לא נותנים אוסקר על הטריילרים, גם אם הם נורא חדשניים ויפים.

מה גם שלא ברורה הדחיפות – יש פרס נובל גם בשנה הבאה וגם בזו שאחריה (בעוד שלוש שנים לא, כי לא יהיה ראוי לתת לו נובל באמצע מסע בחירות). אפשר לחכות קצת, ולראות לאן נושבת הרוח.

אבל – וזה הקטע החשוב יותר הוא המופרכות של הטענה הנפוצה-כל-כך, בעיקר בקרב טוקבקיסטים ישראלים באתרי חדשות אבל גם בהרבה מקומות אחרים, היא שאובמה כולו רוח וצלצולים. עשה אחלה קמפיין, ועכשיו לא מצליח לבצע כלום. בואו נראה מה אובמה – שנמצא רק תשעה וחצי חודשים בתפקיד, בואו נזכור – הצליח לעשות:

  • להתמודד בצורה מרשימה עם המשבר הכלכלי, ביחס ליעדים שהוא הציב לעצמו :"(לטעמי, הוא היה צריך לפעול בכיוונים אחרים ולהתערב בצורה הרבה יותר עמוקה. אבל בהתחשב בעובדה שהוא הציב לעצמו יעדים שלקוחים מהז'רגון הכלכלי הסטנדרטי – צמיחה, אבטלה, וכו' – הוא עמד בהם לא רע)":
  • להתניע ולקדם לא רע, עד עכשיו, את אחד המהלכים הכי שנויים במחלוקת בארצות הברית, אלו שנראים לכל אדם סביר (קרי, לא אמריקאי) כמו משהו מובן מאליו – את ביטוח הבריאות
  • להביא לקידום משמעותי בפירוק מנשק גרעיני, ועל הדרך גם ליחסים דיפלומטיים סבירים בין ארה"ב לבין שאר העולם (ועל זה, בעצם, הוא מקבל את הפרס)
  • להתחיל להוציא את הצבא האמריקאי מעירק
  • לגרום לפלסטינים ו(בעיקר) לישראלים להבין שעכשיו לא מספיק להצהיר הצהרות ולהיפגש לארוחת ערב, צריך גם להתחיל אשכרה לעשות דברים.

אני תוהה מה הוא היה צריך להספיק, בתשעה וחצי חודשים, כדי שיגידו שהוא 'עשה משהו'. שלום עולמי?

13 תגובות »

נדב ב10/10/2009 0:53 תחת בעולם

13 Responses to “עשה הרבה, אבל לא מגיע לו”

  1. נתאי הגיב:

    יש! מלחמת אחים!

    נדמה לי שוועדת הפרס חשה מחויבת לחזק את ידיו של אובמה בדברים החשובים שהוא עושה, גם אם כמו שאתה אומר העיתוי צולע ותמוה משהו. אני דווקא מרגיש פה דחיפות מסויימת, דווקא כי יש לו עוד המון עבודה, וזמן יחסית לא ארוך לבצע אותה.

    יש פה גם פרגמטיזם של וועדת הפרס: בוא לא נשכח שהוא מתמודד נגד כוחות אדירים. כיבוש, הרס מדינות, ובנייתן מחדש כיום היא בערך התעשייה האמריקאית המתפקדת היחידה. לכן כל דחיפה בעליה הזו יכולה לעזור – בשנה הבאה מי יודע מה יהיה.

  2. יורם גת הגיב:

    כהערת אגב, מוזר בעיני שאתה טוען שאתה חולק על ההערכה של נתאי שאובמה לא עשה הרבה. הטענה שלך ש"יחסית למי שמכהן 9 וחצי חודשים הוא עשה המון" לא סותרת את הטענה שהוא לא עשה הרבה.

    באשר לרשימת ה"הישגים" של אובמה:

    1. בהתחשב בזה שהאבטלה והעוני בארה"ב מגיעים לשיאים מרשימים, לא ברור לי מדוע המדיניות של אובמה נחשבת בעיניך הצלחה. מן הסתם, כמו תמיד, היה יכול להיות יותר גרוע.

    2. מאחר שמטרתו העיקרית של אובמה היא לרצות את בעלי העוצמה, אובמה מקדם תוכנית ביטוח רפואי חלשה ולא פופולרית במקום לקדם תוכנית חזקה ופופולרית. התכנית שלו היא בעצם מתנה לחברות הביטוח הרפואי. באותה מידה יכולת לקלס את בוש על כך שתחתיו הורחבה תוכנית ה-medicare לכיסוי תרופות (הרחבה שהיא בעצם מתנה לחברות התרופות).

    3. ו-5. הם בהחלט בשלב הדיבורים – ולא ברור בכלל אם יצא משהו מוצלח מהם. בחזית הישראלית-פלסטינית, די ברור (לי) שלא יצא כלום. בחזית הגרעינית, מעשית, הוא מתעסק בפנטזיות על מה שאירן עלולה לעשות במקום להתעסק במדינות הפראיות (הודו, פקיסטן וישראל) ובפירוק של 5 המעצמות.

    4. תוך כדי שהוא מוציא באיטיות כוחות מעירק (מגמה שהתחילה כבר בסוף תקופת בוש), אובמה מכניס כוחות לאפגניסטן. סך החיילים בשתי המלחמות האלה זהה למספר בסוף תקופת בוש: http://ftp.fas.org/sgp/crs/natsec/R40682.pdf (טבלה מס' 1).

    • נדב הגיב:

      אני חייב להודות שציפיתי לתגובה מסוג זה (וגם לא הופתעתי כשהיא באה ממך :-)). בהשוואה למה שאני חושב שצריך לעשות בארה"ב – אין ספק שהמדיניות של אובמה היא 'חלבית' ופשרנית מאוד. אבל כשאני מודד את המדיניות של אובמה מול מדיניות פוטנציאלית של נשיאים אמריקאיים אחרים, מהקבי ועד (הילרי) קלינטון, וכשאני מודד אותה מול מערך הכוחות באמריקה – ברור לי שהוא עושה הכי הרבה שאפשר.

      1. הייתי שמח אם הוא היה משתמש בהלאמות שאירעו – בטעות – תוך כדי תוכנית החילוץ כדי לבנות מחדש את המשק האמריקאי. ברור לי שזה לא יקרה, ואני מסתפק בהתערבות העמוקה-יחסית שלו במשק ובתקווה שהוא ימשיך בכיוון הזה בעתיד. וכן, הוא שינה את כיוון המשק האמריקאי, מצניחה חופשית לדשדוש.

      2. אני צריך הסבר לסעיף הזה. איזו תוכנית בריאות הוא היה יכול להעביר, שהייתה נותנת מענה מקיף יותר לבעיות של האמריקאים – וזוכה ליותר תמיכה, בציבור ובקונגרס?

      3. ביטול פריסת סוללות הטילים בצ'כיה ובפולין וחתימת הסכמים מול רוסיה הם הרבה, ולא קשורים לאיראן.

      4. אובמה בדרך לסיום הנוכחות האמריקאית בעירק. כאן אני דווקא חושב שהוא עשה משהו נכון – הודעה שהכוחות יוצאים תוך שנה, לא משנה מה, הייתה גורמת לקטסטרופה (זה, אגב, מה שהבריטים עשו לנו – ואת התוצאות אנחנו אוכלים עד עכשיו)

      5. כאן הוא עוד באמת לא ממש עשה כלום, אבל שינוי האווירה ניכר – ומשמעותי. סתם דוגמא קטנה – האם אתה חושב שדו"ח גולדסטון היה זוכה לאיזשהו יחס מלבד דיסקרדיטיזציה טוטלית מצד ממשל בוש?

      • יורם גת הגיב:

        טענותיך בנקודות מס' 3 ו-5 מסתכמות ב-"טוב יותר מבוש". אם "טוב יותר מבוש" הוא הרף שמעליו צריך נשיא אמריקאי לעבור כדי להחשב כנשיא מוצלח, אז אובמה הוא אכן מוצלח (בעיקר בתחום הדיבורים, אבל גם בתחום המעשים), כמו גם קלינטון, בוש האב וכל שאר הנשיאים מאז מלחמת העולם השנייה, מלבד, אולי, רייגן (שהוזכר על ידי אובמה, כזכור, כמודל לנשיא מצליח).

        גם נקודה מס' 1 היא פחות או יותר, "המצב פחות גרוע ממה שיכול היה להיות", ואין ברירה אלא להסכים. כך שנמצאנו למדים שמתן מאות בליונים לעשירים ואבטלה ועוני גואים הם לא הגרוע ביותר שאפשר לדמיין.

        לנקודה מס' 2, נדמה לי שמספיק להסתכל על סקר עדכני: http://www.nytimes.com/imagepages/2009/09/25/us/politics/25pollgrx.html

        נקודה מס' 4 שלך היא לטעמי אחת מאותן הצהרות "רציניות" שאמורות להוכיח שיקול דעת אך הן למעשה חסרות כל ביסוס עובדתי. בכל מקרה, גם אם נניח שאתה צודק לגבי עירק, המשך המלחמה באפגניסטן, הזרמת עוד כוחות והצהרות על כוונות לכיבוש ממושך שם מייצגות מדיניות שאינה שונה באופן מהותי מהמדיניות התוקפנית של בוש בעירק.

        בסיכום, נראה לי שכל הנקודות הללו מייצגות שיפור מועט בלבד בהשוואה לבוש (שהוא כאמור רף נוח מאד למעבר). אפשר ורצוי גם לזכור את העובדה שאובמה ממשיך את מדיניות הכליאה החוץ משפטית של בוש (גואנטנמו, לעת עתה, ובאגראם ושאר בתי הכלא הסודיים, ככל הנראה לנצח), תומך בסוכני ה-CIA שעסקו בעינויים, משמיע קולות הססניים מאד באשר לחקירה ותביעות של מקבלי ההחלטות בתוכנית העינויים של בוש, וממשיך לחסום בבתי המשפט את קורבנות העינויים.
        .-= blog האחרון של יורם גת ..Breakdown of U.S. household expenses =-.

      • יורם גת הגיב:

        על פי ידיעה שהתפרסמה היום, אגב, כמות הכוחות האמריקאיים הכוללת שמוצבת בעירק ובאפגניסטאן היום לא רק שאינה פחותה מזו שהיתה בתחילת כהונתו של אובמה, אלא שהיא גבוהה מנקודת השיא תחת בוש שהושגה בסוף 2007 ותחילת 2008:

        The Army has 17 brigades deployed worldwide, including 11 in Iraq and five in Afghanistan, according to Pentagon data. The Marine Corps has one expeditionary brigade in Afghanistan. As of early this month, 65,000 U.S. troops were in Afghanistan and about 124,000 were in Iraq. At the height of the increase in Iraq, in late 2007 and early 2008, about 160,000 U.S. troops were in Iraq and 26,000 were in Afghanistan.

        בקרוב צפויים להישלח 3000 חיילים נוספים, והדיון על העלאת המספר עוד יותר כבר בעיצומו. גם העובדה שאובמה הודיע שהוא שולח 21 אלף חיילים אך למעשה שלח 34 אלף ראוייה לתשומת לבו של מי ששם מבטחו ביושרו אובמה.
        .-= blog האחרון של יורם גת ..Breakdown of U.S. household expenses =-.

  3. שושי הגיב:

    מה שנתאי אמר.

  4. BoR|S הגיב:

    אני חושב ששתי הנקודות הראשונות שתיארת לוקליות מכדי שיגיע לו פרס נובל לשלום בעקבותן.

    אינני מסכים כלל עם נקודת הנשק הגרעיני – אין שום חשיבות למיקום טילים אמריקאיים בפולין או לאי מיקומם. רוסיה לעולם לא תתקוף את ארצות הברית בנשק גרעיני, וארצות הברית לעולם לא תתקוף את רוסיה בנשק גרעיני. לגבי כל מדינה אחרת שיש לה או אין לה נשק גרעיני, אני ממש לא רואה איפה הוא פעל למען הפירוק הזה יותר ממוחמד אל-בראדעי שקיבל פרס נובל ב-2005.

    לגבי הוצאת הצבא האמריקאי מעיראק – אם זה יקרה במהרה, אני מקווה שאובמה יהיה מספיק הגון לנהוג כפי שנהג הנרי קיסנג'ר.

    ולבסוף הסכסוך המטופש הזה בין ישראל לפלסטינים – עם כל העצב שבדבר, עושה רושם שאם תפקודו למציאת פתרון בסכסוך הזה עד כה זכאי להערכה יוצאת דופן, אזי שאובמה קיבל את פרס הנובל לשלום בעיקר בשל כך שהוא לא גורג' בוש (הבן).

    • נדב הגיב:

      קודם כל, נראה שלא ממש קראת את הפוסט. אני גם חושב שלא מגיע לו פרס.
      לגבי המיתון: המיתון בארה"ב הוא ממש לא מקומי. הוא משפיע על כל כלכלת העולם.
      ביטוח בריאות: ישפיע על יותר אנשים מאשר מה שמוחמד יונס עשה, למשל.
      נשק גרעיני: אני לא מסכים. סוללות הטילים האלה היו אבן נגף גדולה מאוד ביחסי ארה"ב-רוסיה, ולכן בכל הדיפלומטיה העולמית.
      הוצאה מעיראק: לא הבנתי.

  5. חיים הגיב:

    אני מסכים עם הפוסט, לא הגיוני לתת פרס למישהו שעדין לא עשה משהו ממשי, הוא מדבר המון דברים לעניין אבל זה עדין לא אומר שהדברים בוצעו, יכלו בהחלט לחכות לשנה הבאה. אני מאמין שגם אובמה היה מעריך את זה יותר.
    .-= blog האחרון של חיים ..‫דעות ותובנות בנושא רשתות חברתיות.‬ =-.

  6. […] הציטוט היומי: "חשבתי פשוט שפרס מקבלים על משהו שעושים. אחרת זה מלגה. מלגת נובל לשלום." גל כהנא לא מתרשם מנימוקי הועדה (מקור). […]

  7. אובמה נואם מהמרשימים שראיתי, הוא ממש מהפנט וכנראה שגם מעורר הערצה. עם זאת הוא נשיא טרי, וככל שיהיה מושא להערצה עדיין לא יצר הסכמי שלום שעליהם ניתן לקבל פרס. בקיצור- היה עדיף לתת את זה למישהו שכבר עשה ולאזכר אותו כמועמד.
    .-= blog האחרון של yesh@http://www.xn--7dbdb2bnqvj.com/ ..‫ויטמינים מקבוצה B‬ =-.

  8. שונרא הגיב:

    אז בהמשך מטוויטר, בוא נעיף מבט על מצב ביטוח הבריאות כיום: מי שיש לו ביטוח מטעם העבודה, מכוסה. יש די הרבה כאלה. למעשה, הרבה אנשים שאני מכירה עובדים כשכירים רק לצורך ביטוח הבריאות. העלויות נוסקות ומקשות על מעסיקים לשלם פרמיות עבור עובדיהם והם מתחילים להוריד רמת שירות וביטוח. אצל בחור אחד שאני מכירה הופעלה "תוכנית הנחות" שהעלתה מאוד את מחיר הביטוח למעט עבור מבוטחים שהפגינו "פעילות בריאה" (לבשו פדומטר מיוחד ששידר אל חברת הביטוח רמת פעילות של לפחות 10,000 צעדים ביום). מי שלא הפגין את הפעילות הבריאה הזו (שהוצגה כצעד מנע נגד מחלות איומות), איבד את ההנחה.

    אבל יש גם עצמאים ואנשים שמחזיקים חברות קטנות של אדם אחד עד עשרה-עשרים. במקרים כאלה לרוב אין ביטוח בריאות מטעם המעסיק והאנשים נדרשים לאתר ביטוח בריאות לעצמם. על פי החוק החדש אי אפשר למנוע מאדם לרכוש ביטוח. מצד שני, שום דבר לא שולט במחיר הביטוח.

    איך זה נראה בשטח? דוגמה אופיינית: קצת אחרי שהחוק עבר קיבלתי חשבון חדש מחברת הביטוח שלי. הוא עלה בטיפה יותר מ-40%. דמי הביטוח לשנה אחת פלוס השתתפות עצמית עוברת את ה-19,000 דולר לשנה. זאת על משפחה של אנשים בריאים (אל תשאל כמה זה יקר כשלא בריאים. ראיתי סכומים מטורפים לגמרי). הוסף לזה גם עלויות על שיניים, תרופות, ודברים שחברת הביטוח לא רוצה לשלם עליהם. זה יותר מהמשכנתא שלנו (*הרבה* יותר!) פלוס מיסי הדיור והביטוח על הבית. אז משלמים. אבל באיזה אופן ישלמו את זה מי שהיום לא מבוטחים? אלה לא האוכלוסיות החזקות. עבור רבים מהאוכלוסיה הלא-מבוטחת, תשלום של 100,000 ושל 20,000 בלתי-אפשריים בדיוק באותה המידה.

    וזה העוקץ של חוק ביטוח הבריאות החדש: הוא מחייב את חברות הביטוח לבטח כל אחד, אבל לא מחייב אותן לגבי קצב העלאת הפרמיות.
    ובגלל זה קפצו מחירי המניות אחרי העברת החוק: כל מה שקרה הוא שבמקום שהממשלה תשלם את הביטוח למי שמחוסר ביטוח, התקציב ייגבה מכלל המבוטחים (וככל הנראה, בצורה הכי רגרסיבית שאפשר: תעריף הביטוח לא מתיחס לגובה ההכנסה אלא לפרמטרים כמו גיל ובריאות.)

    בהתחשב בכך שאובמה אינו אידיוט, אני מאוכזבת מאוד מזה.

    —————————

    מה אובמה יכול היה לעשות אחרת? לכלול בחוק את כל הסעיפים שישנו את המימון בצורה פרוגרסיבית. ולהגביל את העלאת הפרמיות. חברות הביטוח היו *שונאות* את זה. מחירי מניותיהן היו יורדים. אבל הוא לא עשה זאת.

    משמעות הדבר היא (לדעתי) או שאין לו כוח או שאין לו רצון.

    —————–

    נמשיך הלאה: התשתית המתפוררת. זה לא סוד שארה"ב מתפרקת, במובן התשתיתי של המלה. זו גם לא הפתעה: המסים יורדים ויורדים, ומה שנגבה או הולך לכיסוי התחייבויות כמו ביטוח סוציאלי וביטוח בריאות או הולך למימון מלחמות ובסיסים ברחבי העולם. אימפריה זה יקר. זה גם לא מאוד סאסטיינבילי.
    כמה בסיסים סגר אובמה מחוץ לארה"ב? יש לו כשמונה-מאות… …ממש צריך את הכל?

    אבל נניח שאי אפשר לממן גם בסיסים וגם תשתית. בסדר, מקובל עלי. אז איזה מס הוא העלה? (לא אצלי…)

    ——-

    קליפורניה הגיע לחדלות פרעון בשנה שעברה. במקום להחזיר למשלמי המסים כספים, היא החזירה "שטרי חוב". הסיבה לכך היא חוק שנחקק לפני כשלושים שנה (אם אתה רוצה פרטים מדוייקים רק תגיד…) שאוסר על העלאת מיסים מעבר לשיעור מאוד-מאוד נמוך. התוצאה היא שהמדינה לא מדביקה את קצב העלויות – והיא גדלה, והדרישות גובהות, והאינפלציה גם היא עושה משהו… …וקליפורניה חותכת שירותים חיוניים. וגם כך מתקשה לשלם.

    בשונה ממדינת קליפורניה, ארה"ב מאפשרת, באופן כללי, להעלות מסים. אבל אין אפילו שמץ של דיבור על כך. רוב גדול מהתושבים לא משלם מסי הכנסה כלל. אובמה יודע את זה. המסים היו פעם גבוהים מאוד (מס שולי של 90% נרשם קצת אחרי מלחה"ע II), והם מימנו מערכת הרבה יותר סבירה. כיום הם נמוכים מאוד והמקום מתפרק.

    (וזה בלי להתיחס ליחסי החוץ, לשתי המלחמות הפעילות וכיו"ב. אובמה מדבר כל כך יפה! הלוואי שהוא היה גם פועל.)

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

877475 דפים נצפים, 62 היום
308943 ביקורים, 28 היום
FireStats icon ‏מריץ FireStats‏