פרידה מהרפובליקניזם? על שכר מינימום לחיילים

נדב

בהצעת החוק שעברה בקריאה טרומית, על שכר מינימום לחיילים, יש כמה דברים טובים. הראשון שבהם הוא, כמובן, שעמיר הכניס קטנה לברק, וזה תמיד משמח. אבל יש עוד כמה דברים טובים, ולאור הביקורות שהחוק הזה זוכה להן – כדאי לפרט אותן:"(כשהחוק עבר ועורר התנגדות, שאלתי את עצמי האם אני תומך בו רק בגלל שעמיר העלה אותו. אבל אז נזכרתי שהעליתי את הרעיון הזה כבר מזמן, ונרגעתי)":.

נתחיל מהיתרון המובן-מאליו של החוק, זה שמשום מה כולם מתעלמים ממנו: במדינת ישראל החוק קובע שכל אדם מקבל עבור עבודתו תמורה מינימלית בגובה כך-וכך שקלים – כל אדם למעט חיילים בשירות חובה, שמקבלים בערך 10% מסכום זה. מה הסיבה? מה ההגיון? הסיבה היא כפולה. ראשית, המדינה יכולה להרשות לעצמה, באמצעות חוק, את מה שהיא אוסרת על אחרים, ולשלם לחיילים סכומים מגוכחים. הסיבה השנייה היא שהנחת היסוד היא שהורה צריך לתמוך בילדו גם כשזה עבר את גיל 18, וכבר אינו נמצא במסגרת חינוכית, כפי שמעיד הסטטוס של 'חייל בודד' – החריג שזכאי לסיוע הוא מי שאין לו הורים שיתמכו בו.

היתרון השני שאני רואה בחוק הוא כנראה, החסרון העיקרי שלו לפי דברים שכתב יואב רובין, עמית ליסו"ד. יואב מונה שני יתרונות לתפיסת 'הצבא האזרחי', שנפגמת לטעמו עם תשלום שכר מינימום לחיילים. הראשון:

התפיסה המרכזית הייתה כי שירות צבאי הוא כרטיס הכניסה לאזרחות הישראלית. אפשר לבקר את התפיסה הזו בהרבה מאוד אופנים אבל לא כדאי להתעלם גם מיתרונותיה. לאורך זמן הצבא היווה את אחד הגורמים החשובים לשילוב חברתי ולניידות מעמדית בקרב מי ששירת בו. כתוצאה מכך קבוצות ששאפו לשפר את מעמדן בחברה הישראלית נאבקו על זכותן לשרת בצבא בתפקידים "נחשבים". כך עשו הנשים (בג"ץ אליס מילר לדוגמא). וכך עשו קבוצות "שוליים" אחרות: עולים חדשים, בדואים, דרוזים וכד'. מעבר לכך כדאי גם לזכור שגיוס החובה בארץ כמו בדוגמאות אחרות בעולם, קיים יחסי גומלין עם מדינת הרווחה. החיילים המשוחררים שתרמו למדינה קיבלו בתמורה זכויות אזרחיות ודרשו אף זכויות חברתיות וניוד חברתי בצורת מענק שחרור ללימודים או גמול דומה לפתיחת עסקים, קצבאות ילדים ובאופן מובלע זכויות נוספות. מובן שזכויות אלה נשענו על הגמול הסמלי שקיבלו המשרתים בצבא ובעיקר החיילים הקרביים. למערכת יחסים זו קורא יגיל לוי בספרו "מצבא העם לצבא הפריפריות", המשוואה הרפובליקנית.

באותו מקום שבו יואב רואה את היתרון המרכזי של התפיסה הזו, אני רואה את נקודת החולשה שלה, ואת אחת הבעיות הקשות של מדינת הרווחה הישראלית. יואב כותב 'הצבא היווה את אחד הגורמים החשובים לשילוב חברתי ולניידות מעמדית בקרב מי ששירת בו'. אני קורא את המשפט הזה הפוך – הצבא היווה את אחד הגורמים החשובים למניעת שילוב חברתי וניידות מעמדית בקרב מי שלא שירת בו. וכשאנחנו אומרים 'מי שלא שירת בו', אנחנו משתמשים בשפה יפה כדי להגיד 'ערבים'.
השירות הצבאי שימש עבור מדינת הרווחה הישראלית אמצעי מוסדי לאפלייה נגד פלסטינאים אזרחי ישראל. ברמה ההצהרתית, המדינה הישראלית מחוייבת לשוויון זכויות לכל אזרחיה, ולכן אינה יכולה להפלות ביניהם על רקע אתני באופן מפורש. לכן נדרשות דרכים עקיפות לעשות זאת. המקרה המפורסם ביותר של אפליה כזו במחקר הוא המקרה של קי"ץ – קצבאות יוצאי צבא. בשנות ה-70, התחילה המדינה לחלק קצבאות ילדים מוגדלות למי ששירת שירות צבאי. הלגיטימציה הרשמית להגדלת הקצבאות הייתה כתגמול על התרומה למדינה. אך בפועל, הסדרים שונים ומשונים דאגו שגם חרדים ועולים חדשים יזכו לקצבאות מוגדלות, ובפועל הקבוצה היחידה שנפגעה באופן מסיבי מקצבאות אלו הייתה הפלסטינאים.
אבל הטיעון הזה לא נעלם מהשיח בשנות ה-70. קצבאות יוצאי צבא עצמן חזרו לספר החוקים הישראלי ב-1998, אחרי שבוטלו על ידי ממשלת רבין ב-1992. הטיעון הכללי נשמע כעת מתחת לכל עץ רענו, כדי להסביר מדוע הטבות כאלה ואחרות, ממעונות באוניברסיטה ועד מלגות, ניתנות רק ליהודים – כי הם שרתו בצבא, הקריבו שלוש שנים ועכשיו זכאים לפיצוי.
שכר מינימום לחיילים מבטל את ההגיון העקום של הטיעון הזה. אין ספק שלחיילים מגיע פיצוי על הזמן שהם משקיעים בצבא. למה לא לתת להם את הפיצוי הזה כמו שהוא ניתן לכל מי שמשקיע זמן בדבר זה או אחר בישראל – אחת לחודש, במזומן?
יואב קורא לרפובליקניזם בשם הסוציאל דמוקרטיה. אלא ששני הרעיונות האלה הם לא בני זוג טובים. הסוציאל דמוקרטיה שואפת שהעקרון לפיו מחולקים טובין אזרחיים יהיה עקרון האזרחות – שכל מי שחבר בקהילה הפוליטית יהיה זכאי להם. זאת בניגוד לעקרונות חלוקתיים אחרים, שמניחים שצריך לעשות משהו כדי לזכות בטובין – בין אם לעבוד בשוק, או לשרת בצבא.

והערת אגב ליוסי – מה הקשר כאן להפרטה? איך בדיוק העלאת שכר לעובדי המגזר הציבורי היא הפרטה?

11 תגובות »

נדב ב4/04/2008 22:19 תחת כללי

11 Responses to “פרידה מהרפובליקניזם? על שכר מינימום לחיילים”

  1. Morin הגיב:

    יש לי הערה גם בנוגע לניידות המעמדית לכאורה. אמנם נשים יכולות להתקבל לקורס טיס (שירות בתובלה ולא קרבי), אבל כמה בדואים, דרוזים, וסתם כאלה שזקוקים לאישור עבודה במקביל לצבא נכנסים לקורס טיס?
    הרי הניידות המעמדית האמיתית היא לא בשירות עצמו, אלא או ברכישת מקצוע יוקרתי כטייס, או בהשתייכות לאולד-בויז מהמילואים שאיתם סוגרים עסקאות. הניידות המעמדית של הצבא הישראלי היא פיקציה. במיוחד כשהרבה ישראלים בורים מניחים שבדואים ודרוזים, בהיותם "בני מיעוטים", לא משרתים בצבא. אילו היה יוצא מהשירות רווח אמיתי, ניחא. אבל הוא משמש אך ורק כתירוץ להמשך הסדר החברתי הקיים, שבו אם לא היית קרבי בתפקיד בכיר אתה לא יכול להיות ראש ממשלה, ונשים, ערבים, וכיוצ"ב "אחרים" מודרים מתפקידים אזרחיים בכירים, לכאורה על בסיס השירות הצבאי.

    מוזר שמדברים על ניידות חברתית כשבתוך הצבא יש תפקידים "נחותים" שנועדו למי שצריך גם לעבוד, ותפקידים "מובחרים" למי שההורים יתמכו בהם בנדיבות. את העני מכשירים להיות נהג משאית, ואת העשיר מכשירים לאל-על. איפה הניידות המעמדית, כאשר המיון לקורסים מתבצע לפי קב"א? הרי הקב"א גם נקבעת על בסיס המעמד הסוציו-אקונומי של ההורים.

    • נדב הגיב:

      (ההערה היא לא אלי, אלא אל יואב שמצוטט כאן, אבל אני אנסה לענות בכל זאת)
      קל לזלזל במוביליות החברתית של הצבא, אבל מחקרים מראים שהיא קיימת. היא הייתה הרבה יותר משמעותית ובוטה בעבר – שבו פשוט לא קיבלו לעבודה את מי שלא שירת – אבל לשאלה 'איפה שירתת' עדיין יש משמעות בקבלה לעבודה במקומות רבים.

      • יורם גת הגיב:

        נראה לי שהמשפט השני בתגובה שלך סותר את הראשון (ומאשש את טענתה של מורין). אם השאלה היא "איפה שירתת?" ולא "האם שירתת?" אז הצבא אינו מחסל את ההיררכיה אלא מעצים אותה.

        • נדב הגיב:

          'איפה שירתת' כחלק מ'שבירת הקרח', כשהתשובה 'לא שירתתי' גוררת נקודות שליליות.

          • יורם גת הגיב:

            מדוע אתה רואה במתן נקודות שליליות למי שלא שרת אינדיקציה לחיסול או מיתון פערי סטטוס? להיפך – מדובר בעוד צורה של ריבוד. גם בקרב אלו שכן יכולים להתהדר בכך ששרתו, אם כמות הנקודות החיוביות תלוייה בתפקיד הצבאי אז לא ברור כלל שמדובר בסמן סטטוס שוויוני (ובוודאי שלא כזה שמצדיק שיעבוד למשך שלוש שנים). לכל היותר ניתן לקוות שהריבוד הצבאי יהיה בלתי תלוי בריבוד הכלכלי או בתצורות ריבוד אחרות. גם זה מן הסתם לא המצב.

            אגב, יש לך פרטים על המחקרים בנושא שעליהם כתבת?

          • נדב הגיב:

            חיסול פערי ריבוד בין מי שמשרתים, משום שהצבא מעודד מוביליות. הדרך הקלה למזרחי מעיירת פיתוח לטפס בסולם המעמדי היא לשרת בצה"ל, להגיע לתפקיד קצונה-חצי בכיר ואז להשתלב בעבודות איכותיות בשוק הפרטי. הרבה יותר פשוט מאשר להגיע לעבודות האלה בכל דרך אחרת.

            לגבי מחקרים – אין לי רפרנסים מדוייקים, אני אחפש.

  2. […] זה, כדאי להיזכר ברשומה הקודמת על שכר מינימום לחיילים. הנהגת שכר מינימום לחיילים תייתר גם את הסטטוס של 'חייל […]

  3. יואב רובין הגיב:

    קודם כל אני חושב שאם הצעת החוק הזו השיגה דיון רציני בשאלת הצבא העממי אז היא כבר עשתה משהו אחד טוב. אני חושב שבדומה לתחומים רבים בפוליטיקה אף צעד הוא לא לחלוטין טוב או לחלוטין רע. יש יתרונות להענקת שכר מינימום לחיילים אבל יש לו גם חסרונות, אבל הנקודה המרכזית היא שצריך לראות את הדברים בהקשר.
    בהקשר של המדיניות הכלכלית הנוכחית פירושה שו שכר מינימום הוא ביטול יתר ההטבות שמשוחררי צה"ל זוכים להם. אני לא הייתי מוותר עליהם כל כך מהר. נקודה שניה היא כמובן צמצום מספר המשרתים. זה נכון שכבר כעת צה"ל משמש ככלי להדרה מהחברה ואפילו כתבתי את זה אבל התהליך שקורה בשנים האחרונות הופך את צה"ל לצבא של פריפריות. אם קודם הוא שימש ככלי להדרה של הערבים והחרדים אבל הצליח להכניס אוכלוסיות אחרות הרי שכיום הוא נהפך לצבא לאוכלוסיות מוחלשות בלבד ותהליך זה יואץ. אז נכון פופוליזם תמיד מדיר מישהו אבל השאלה היא כמה אנשים הוא מדיר.
    אני חושב שאתה נותן הרבה פחות מדי קרדיט למהלך הרפובליקני משום שהוא בלתי מושלם אבל לא רואה שביטול המהלך הרפובליקני לא מביא יותר דמוקרטיה אלא דווקא יותר אוליגרכיה. ועוד הערה לגבי דמוקרטיה ואזרחות. קצת קשה לי להבין כיצד מדברי עולה תמיכה בהסדרים המעוותים שהשתמשו במונח "יוצאי צבא" כדי להכיל ערבים ולהדיר חרדים. זה אינו הגיון אזרחי או רפובליקני זהו הגיון גזעני והוא למעשה אחת הסיבות לשבירת המשוואה הרפובליקנית משום שהיא היווה שביל עוקף חובות.
    מכל מקום מדבריך עולה תמיכה בפועל בצבא שכיר וזה בדיוק הדבר שאני מפחד מפניו. צבא שכיר שבו מקבלים משכורת "כמו בכל עבודה אחרת" פירושה הפיכה של שפיכת דם למקצוע, פירושו היתר למדינה להשתמש בחיילים כשכירים לכל דבר ועל כן לפי הלך החשיבה הקיים כיום (לא זה שלך חלילה) פרושו נאמנות ללא סייג לבוס. והבוס הוא הרמטכ"ל ולא העם. את ההשלכות אתה יכול לדמיין.
    כאשר מדברים על מדינת ישראל צריך לזכור כל הזמן שהיא אינה דמוקרטיה. היא מעולם לא היתה דמוקרטיה מכיוון שלא לכל האזרחים זכויות שוות לפי חוק. בעייה זו משתקפת גם בדבריך על הצבא העממי. לו ישראל היתה אכן דמוקרטיה מלא לא היתה לה בעיה לקיים משוואה רפובליקנית מלאה. סיימתי את דברי באותו פוסט אליו אתה מגיב בכך שהבעייה המרכזית של הצבא העממי היא בשאלת האזרחות. מדינת ישראל צריכה לשאול את עצמה היא רוצה להיות מדינה דמוקרטית, כלומר כזו שתתן זכויות וחובות שוות לכל אזרחיה ואז מן הסתם עליה לארגן את עצמה כך שכל אזרחיה יוכלו להשתלב גם בשירות לאומי כולל או שהיא רוצה להתקיים כאוליגרכיה שנשענת על צבא שכיר ותאבד בסופו של דבר גם את האופי הרפובליקני שלה (שנותן לך הרבה מאוד ולא כדאי לזלזל בו). מצב ביניים אינו אפשרי לזמן רב. אני חושב שהענקת שכר מינימום לחיילים בסופו של דבר מהווה צעד לקראת האוליגרכיה ואני חושש שרפובליקה דמוקרטית אמיתית אינה אפשרית. את המסקנות העצבות של דברי אלה לא רציתי לכתוב ביסוד אבל אני אכתוב אותן כאן: התפוררותו הבלתי נמנעת של הצבא העממי היא סמפטום מקדים לקראת הפיכתה של מדינת ישראל לאוליגרכיה מוחלטת. שכר מינימום לחיילים מזרז את התהליך אבל בודאי שאינו הסיבה לו ובמידה רבה התהליך הזה יקרה גם בלעדיו.

    • נדב הגיב:

      א. ביטול ההטבות של יוצאי צבא – למה אתה חושב שזה רע? למה פיצוי בדמות הקלה במעונות או סבסוד של שכר לימוד (פיקדון) עדיף על משכורת?

      ב. (ואולי החשוב ביותר) אני לא מקבל את ההצגה כאילו האפשרויות הן רפובליקניזם או נאו-ליברליזם. יש לא מעט דוגמאות בעולם למדינות שמקיימות סוציאל דמוקרטיה בלי לקיים רפובליקניזם, או עם קיום מידה קטנה שלו (הדוגמא הבולטת היא, כרגיל, שבדיה). למעשה, הנאו-ליברליזם בכבודו ובעצמו הוא סוג מסויים של רפובליקניזם – שכן כל סוג של תמיכה מדינתית מותנית בתרומה לטוב החברתי המשותף, שבנאו ליברליזם מתבטאת בהשתתפות בשוק העבודה (ע"ע ויסקונסין – כדי לקבל קצבאות צריך לתרום)

      ג. יש קשר בין תשלום הולם לחיילים לבין צבא שכיר, אבל זו לא משוואה חד-חד ערכית. אתה מתאר תהליך שבו האוכלוסיות החזקות יגידו שמרגע ששירות צבאי הוא מתוגמל הוא מפסיק להיות תרומה לחברה – זה תהליך אפשרי אבל לא הכרחי. זה תלוי בעוד הרבה גורמים אחרים.

      ד. אני מקבל את הקשר בין התפוררות הצבא העממי לבין התפוררות הדמוקרטיה. אבל כמו שעולה מג', אני לא מקבל את הקשר בין התפוררות הצבא לבין הצעד הזה.

      ה. אני חולק על הסתירה שאתה מזהה בין רפובליקניזם לבין גזענות. כל עוד מדינת ישראל מוגדרת כמדינה יהודית, גם הטוב המשותף שלה מוגדר – בהכרח – כטוב משותף של כלל היהודים, ולכן הרפובליקניזם לעולם לא יאפשר שילוב מלא של פלסטינאים. אפשר לשלב אותם יותר, אי אפשר להגיע לשילוב מלא.

  4. יורם גת הגיב:

    מדוע להסתפק בשכר מינימום? ראשית, מדובר בעבודה קשה, מסוכנת ובכפייה, שראוייה לשכר מכובד. שנית, בכלל כאשר המדינה מעסיקה עליה לנסות לצמצם פערים כלכליים ולא להעצים אותם על ידי מתן שכר נמוך ככל האפשר. לפיכך, יש לפי דעתי לשלם לחיילים לפחות את השכר הממוצע במשק. במצב שכזה, ייצוג יתר של עניים בקרב המתגייסים (אם יהיה כזה) אינו בעייתי מאחר שהשכר הגבוה יבטיח שלא יהיו עניים רבים בקרב המשתחררים.

    באשר לעניין הנאמנות לרמטכ"ל: זו טענה בלתי סבירה. בוודאי שכאשר מדובר על חיילים שזמן שירותם קצוב לשלוש שנים – ואין שום סיבה שהמדיניות הזו תשונה – אין סיבה לצפות שתתפתח נאמנות מופלגת לרמטכ"ל או לקצונה הבכירה.

  5. ירדן הגיב:

    מייד כששמעתי על החוק אהבתי אותו. חבל שלא היה לו סיכוי מעולם 🙂

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

736418 דפים נצפים, 84 היום
265323 ביקורים, 59 היום
FireStats icon ‏מריץ FireStats‏