??????? ?? ???

אודי מנור כותב על פלורליזם מול רב תרבותיות, ומנסה לענות על השאלה – מה בעצם ההבדל בין השניים. תשובתו מתמצה באבחנה שבעוד רב תרבותיות מבקשת לתת אוטונומיה לתרבויות, פלורליזם מבקש לתת אוטונומיה לכל מי שרק יבקש, ובכך הוא עדיף. או במילותיו:

המונח הזה בשונה ממה שמשתמע מהרב –תרבותיות, מניח דינמיות. אדם כל הזמן משתנה, וגם אם הוא שומר על ערכים בסיסיים הוא עושה זאת תוך כדי בחינה מחודשת

אלא שאודי מתעלם מאלמנט בסיסי של הרב-תרבותיות. ההבדל לא מתמצה רק ברמת הנזילות של הקבוצות, אלא בשני מישורים חשובים נוספים: הדרישה לאוטונומיה וההכרה בחשיבות הקהילה.

הרב תרבותיות צועדת צעד אחד מעבר לפלורליזם בכך שהיא אינה מסתפקת בדרישה מהכלל להכיר בצרכים השונים של כל פרט ופרט, היא גם דורשת אוטונומיה עבור קבוצות שונות – להחליט האם יש להם צרכים שונים ומהם הצרכים האלו. הבדל נוסף בין הרב-תרבותיות לפלורליזם הוא שבבסיס הרב-תרבותיות עומדת ההכרה בכך שהאדם איננו אטוֹם – הוא אינו ×—×™ לבדו בעולם, אלא מהווה חלק מקבוצה חברתית. לאדם יש זכות לתעל את רצונותיו – או את חלקם – דרך הקבוצה הזו, ולהשתמש בה כדי להשיג את זכויותיו הפוליטיות.

כמה דוגמאות, כדי לסבר את האוזן: פלורליזם בחינוך משמעו שנלמד את הילדים של כולנו קצת גמרא, קצת אנגלית, קצת ביאליק וקצת בורסה. במקרה הטוב, בכיתה ×™' הם יוכלו לבחור ללמוד קצת יותר בורסה וקצת פחות גמרא. משמעותה של רב תרבותיות היא האומץ להגיד – אני חושב שזה אסון שילדים אינם לומדים אנגלית ומתמטיקה, אבל אני מוכן לקבל את ×–×” מתוך ההכרה שיש להורים אחרים זכות לעשות את הטעות הזו. הפלורליזם אינו מסוגל לאפשר זרם חינוכי, לדוגמא, ×›×™ זרם חינוכי ×–×” דבר שדורש התארגנות של קהילה מסויימת כדי לייסד אותו. אני לא יכול להחליט שאני 'קצת ×›×–×” וקצת ×›×–×”' או שאני אחר מכולם, ועדיין לקוות שיהיה זרם חינוכי שיתאים למה שאני רוצה ללמד את הילדים שלי. אם, לעומת זאת, אאסוף עוד (הרבה) הורים שחושבים כמוני במגוון רב של תחומים ואקים איתם בית-ספר – סיכוי טוב שבית הספר ×”×–×” יעניק לילדי את החינוך שאני רוצה שיקבלו.

לסיום, אודי מציין את הקשר ההיסטורי שבין הרב-תרבותיות לבין הנאו-ליברליזם. הקשר ×”×–×” קיים ולא ניתן להכחישו. שתי התנועות אכן צמחו ביחד, ואפשר לטעון במידה רבה של צדק שהאקלים הנאו-ליברלי איפשר את צמיחת הרב תרבותיות. כך גם הרבה תנועות אחרות – כמו התנועה הפמיניסטית, כמו השוויון של האפרו-אמריקאיים, וכמו ההגמוניה של שיח זכויות האדם בכללותו.
העובדה שהרב תרבותיות צמחה בצילו של הנאו ליברליזם אינה אומרת שהיא נאו ליברליסטית במהותה. העובדה הזו צריכה לעמוד לנגד עיננו כל היום וכל הליל, ואנחנו צריכים לשאול את עצמנו בכל זמן האם וכיצד שיקולים רב-תרבותיים משרתים את הנאו-ליברליזם. אבל כמו ששיח הזכויות הוליד את הזכויות החברתיות, וכמו שהתנועה הפמיניסטית הולידה את הפמיניזם הסוציאליסטי – כך גם לרב תרבותיות יכולים להיות אספקטים שהם גם רב תרבותיים למהדרין וגם מקדמי שוויון.