??????? ?? ???

זבעקבות שיחה בין איתי אשר לשחר אילן, שפורסמה בעבודה שחורה, אני נדרש שוב לטענה ש'הקיצוץ בקצבאות הילדים הוריד בצורה דרסטית את הילודה החרדית'. נדרשתי לטענה הזו בעבר – מפיו של שטרסלר – והפעם, שוב בהארץ, מי שטוען אותה הוא שחר אילן.

ראשית, אציין שאני לא מקבל את הטענה שעומדת ביסוד הדיון הזה – כאילו העובדה שלקצבאות יש השפעה על הילודה מצדיקה את הקיצוץ בהן, תוך דרדור עשרות אלפי משפחות לעוני עמוק. אני לא חושב שזו הדרך לעצב מדיניות ציבורית.

אבל גם לאלו מכם שמאמינים שאין ברירה, שפשוט צריך לטפל בסכנה הדמוגרפית השחורה הנוראה שמתרגשת עלינו וכו' – כדאי לחפש מטרות ראויות יותר להתקפה מקצבאות הילדים, שהשפעתן על הילודה היא שולית, אם היא קיימת בכלל.

הכיצד? הרי שחר אילן מביא מגוון של מקורות שמוכיחים בצורה ברורה לחלוטין שכשהורידו את הקצבאות, לא?

אז זהו, שלא בדיוק. נבדוק את הפסקאות הרלוונטיות:"(אני מתייחס כאן רק לחרדים, ולא לערבים – אופרה אחרת לגמרי)": אצל שחר אילן:

בינואר השנה חשף "הארץ" נתונים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, שריכז החוקר גלעד מלאך ושהראו ירידה משמעותית בשיעור הפריון החרדי. לפי הנתונים, שיעור הפריון הכולל במספר ערים חרדיות ירד בילד שלם – מרמה של 9 ילדים לאשה ל-8. אבל אנשי הציבור החרדים המשיכו לטעון שאצלם מדובר בציווי דתי ונסיבות כלכליות אינן משפיעות על הילודה.

דו"ח בנק ישראל האחרון (עמ' 305) שם קץ לוויכוח הזה, כשהוא מתבסס על שלושה סוגים של נתונים, ביניהם אלה שריכז מלאך. "מספר הילדים עד גיל שנתיים במשק בית חרדי היה בשנת 2006 קטן בכ-18% מאשר ב-2001 ובערים חרדיות כמודיעין עילית וביתר עילית ירדו שיעורי הילודה בשנים אלו בלמעלה מ-10%", קובע הדו"ח על פי נתוני הלמ"ס.

עם שתי סדרות הנתונים שמובאות כאן – זו של מלאך וזו של דו"ח בנק ישראל – יש שתי בעיות קשות. הראשונה היא הבעיה של לוחות הזמנים. כל הנתונים מתייחסים לתקופה של 2001-2006 – תקופה שכוללת גם את ימי הקצבאות המוגבהות של חוק הלפרט (2001-2003), וגם את אלו שאחרי קיצוצי ביבי (2003-2006). אז עליית הקצבאות הורידה או העלתה את שיעור הילודה? הבעיה השנייה עם הנתונים האלו היא הבעייה המתודולוגית – מהעובדה שבאותן שנים התרחשה ירידה בקצבאות וירידה בפריון, אינה מאפשרת להסיק שהירידה בקצבאות היא הגורם לירידה בפריון.

אולי אפשר היה לקבל את הראיות הנסיבתיות האלו, בהיעדר ראיות שמסתמכות על מחקר מדעי יותר מדוייק. למרבה המזל, יש לנו מחקר כזה – ושחר אילן מפנה אותנו אליו ישירות:

מקור נוסף שעליו מתבסס הבנק הוא מחקרם של אלמה כהן, רג'יב דהג'יה ודימיטרי רומנוב "האם קצבאות משפיעות על פריון?" השלושה מצאו, ש"הקיצוץ בקצבאות הילדים בשנת 2003 הוריד משמעותית את הפריון". הם קובעים מפורשות: "ההשפעה הגדולה ביותר נמצאה על הערבים המוסלמים והחרדים, כמעט פי ארבעה מאשר ההשפעה על אמהות יהודיות חילוניות". הם מסבירים זאת בכך שהמשפחות החרדיות והערביות סבלו קיצוץ גדול בהרבה בקצבאות ב-2003.

אלא שלא זה מה שאומרים כהן, דהג'יה ורומנוב. ראשית, הם אינם טוענים ש'הקיצוץ הוריד משמעותית את הפריון', אלא שהוא הוריד אותו באופן מובהק סטטיסטית (כן, זו המשמעות של significant בהקשר הזה). הם אמנם מתגאים מאוד בתוצאה זו, אלא שבתקציר (או אפילו במסקנות) הם אינם טורחים לציין בכמה ירד הפריון במחקר שלהם. כדי לברר עובדה זו, צריך לבחון את הטבלאות, ולהוציא משם את הנתונים הגולמיים. הנתון שהם משתמשים בו הוא ההסתברות של אשה מהנחקרות להיות בהריון בשנה מסויימת. עבור נשים חרדיות, אלו הנתונים לפי שנים:"(השנה מתייחסת לשנת הכניסה להריון, ולא לשנת הלידה)"::

מה אפשר ללמוד מהנתונים האלו (בהנחה שהם אכן מובהקים סטטיסטית)?

א. חוק הלפרט (שנחקק ב-2001) לא השפיע על הילודה

ב. בשנת 2003 אכן הייתה ירידה בשיעור הילודה… של פחות מ-4%. המשמעות של ירידה כזו היא ירידה של 0.18 ילדים למשפחה – רחוק מהנתונים שהובאו קודם, של ילד או יותר למשפחה.

ג. בשנת 2005 חלה ירידה נוספת, בלי שחל שינוי בקצבאות.

אז מה אנחנו לומדים מהמחקר הזה? בעיקר את מה שידענו ממחקרים קודמים – שההשפעה של קצבאות ילדים על הילודה, כאשר היא קיימת, היא מינורית. כדאי גם לציין שהאפקט המרכזי של שינויי קצבאות הוא שינוי במרווח בין הילדים ולא במספרם הכולל, ושבמחקר מהסוג הזה שתי התופעות יקבלו את אותו הביטוי.

עוד אנחנו לומדים שמסוכן לסמוך על נתונים סטטיסטיים שמצאנו זרוקים ברחוב. ההנחה שיש קשר בין שני משתנים רק בגלל שהמגמה שלהם דומה במקרה היא הנחה מסוכנת, שמוטעית ברוב המקרים.

לבסוף, אנחנו לומדים שכל הגורמים המעורבים במקרה הזה הציגו נתונים בצורה שתואמת את העמדה המוקדמת שלהם, בצורה די קיצונית. החל מעורכי המחקר, שטרחו להדגיש את העובדה שהם גילו קשר מובהק – ולהצניע את העובדה שהקשר הזה מעיד על תופעה במימדים קטנים למדי. עבור דרך בנק ישראל ועד ל'הארץ' ושחר אילן, שקפצו על המאמר כמוצאי שלל רב – ולא טרחו לבדוק מה הוא באמת אומר, והאם הוא תואם את הנתונים האחרים שבידיהם.

ואגב, שחר, אם אתה כבר מציין את הירידה בתחולת העוני אצל חרדים בין 2005 ל-2006, כדאי שתציג את התמונה המלאה: הירידה הזו הייתה אירוע חד פעמי, שאני לא שמעתי הסבר לו. בשנים שאחר כך התחדשה מגמת העלייה בתחולת העוני. יותר מזה: גם הירידה הזו (של כ-5%) היא קטנה מאוד, לעומת הקפיצה של 15% בתחולת העוני בעקבות ביטול הקצבאות ב-2003. או בקיצור- ביטול הקצבאות העמיק מאוד את העוני בחברה החרדית. בחמש השנים שחלפו מאז הקיצוץ, אין מגמה משמעותית של ירידה בעוני – בטח שלא כזו שתפצה על העמקת העוני שגרם הקיצוץ. כל מי שתומך בקיצוץ הקצבאות צריך להודות בפני עצמו, שהמחיר שהוא מוכן לשלם על ירידה של פחות מחמישית ילד בממוצע, הוא העמקה משמעותית של העוני בקרב החרדים.