פריימריז בעבודה – למי אצביע?

נדב

לאחר שהתבררו כל העתירות, ונידונו כל הדיונים, מתברר שהפריימריז בעבודה יתקיימו בכל זאת במועדם, ביום ג' הקרוב – ולשמחתנו, גם פואד יעמוד לבחירה ולא ישוריין. אני יודע שרבים שואלים את עצמם עכשיו למה אני עדיין מתעסק במפלגה הזו – ואני חייב לכם תשובה רצינית יותר. בינתיים אגיד רק שכמו שלמדנו היטב במהלך כהונתה של הכנסת ה-17, תפקודה של המפלגה תלוי לא רק בזהות יושב הראש, אלא גם – ואולי בעיקר – בהרכב המרכז והסיעה.

את הרכב המרכז הייתה לנו הזדמנות לקבוע לפני כחודש, ועדיין לא ברור עד כמה תמונתו השתנתה. מחרתיים ההזדמנות שלנו (אלו מאיתנו שעדיין חברים במפלגה) להשפיע על הרכב הרשימה לכנסת. נכון, בכל רשימה שתיבחר מפלגת העבודה לא תהפוך ל'נבחרת חלומות', אך הרכב הרשימה ישפיע בצורה משמעותית על תפקודה של המפלגה בשנתיים עד ארבע הקרובות. גם אם הבחירה היא בין רשימה גרועה לרשימה גרועה פחות, עדיין מחובתנו לעשות אותה.

ולעניין – אלה הם חמשת השמות שאסמן בפתק (למעשה, שעל תמונותיהם אלחץ):

  • עמיר פרץ  – (דוד שלי, למי שלא יודע, אבל לא בגלל זה). לא ניכנס כאן שוב לנימוקים שפרסתי ושפרסו אחרים בעבר בהרחבה, אבל בקצרה: שכר מינימום, חוק חברות כוח אדם, סל התרופות.
  • שלי יחימוביץ' – בגלל החקיקה, למרות הבריתות. יחימוביץ' חוקקה כמה חוקים חשובים ומשמעותיים מאוד בכנסת הזו, בראשם החוק להגנת השכר והארכת חופשת הלידה. מאידך, היא עשתה כמה בריתות פוליטיות גרועות מאוד – אהוד ברק, עופר עיני (כן, תל אביבים נודניקים, גם רון חולדאי), שגרמו נזק לסוציאל דמוקרטיה. במאזן הכללי, אני סבור שתועלתם של הראשונים עולה על נזקם של האחרונים, ויותר מכך – שבעוד שהראשונים מעידים על מחוייבות עמוקה לסוציאל דמוקרטיה, שלא תשתנה, האחרונים מעידים על בריתות פוליטיות גרועות שעשויות להשתנות.
  • אבישי ברוורמן – לצד החובה אמנה את זה שהוא לא סוציאל דמוקרט (אלא ליברל מתון), ואת העבודה הפרלמנטרית הדי-מינורית שלו לפני שקיבל את ראשות ועדת הכספים. לצד הזכות, את המחוייבות העמוקה שלו לעקרונות קיינסיאניים, את המלחמה על הרחבת התקציב ואת היכולת שלו לעמוד מול 'מקצועני' האוצר בלי למצמץ ונצח אותם במגרש שלהם.
  • נדיה חילו – מצד אחד, מודעות ומחוייבות סוציאל דמוקרטיות שאינן מוטלות בספק. מצד שני,ביצועים בינוניים בלבד כפרלמנטרית – לא יזמה חקיקה משמעותית ורצינית. בהתחשב בכך שזו הקדנציה הראשונה שלה, אני סבור שכדאי לתת לה עוד הזדמנות. מה גם שהרעיון שמפלגת העבודה בוחרת ברשימה הארצית שלה אישה ערביה מאוד מוצא חן בעיני.
  • יולי תמיר – בחירה שעלולה להפתיע את מי שלא מכיר את עמדתי לגבי אופק חדש. לטעמי, יולי מייצגת את הצלחתו הראשונית של הנסיון לשינוי פניה של מפלגת העבודה. כשרת חינוך, אמנם לא הצליחה ליישם רפורמות סוציאל-דמוקרטיות פאר-אקסלנס, אבל השפיעה על אופיין של תוכניות האוצר וגררה אותן לכיוונים סוציאל דמוקרטיים הרבה יותר, או למצער – נאו ליברליים הרבה פחות. כך לגבי ההבדל (שהתייחסתי אליו בעבר) בין דברת לאופק חדש – העובדה שתמיר הצליחה להוסיף כמה מיליארדי שקלים לתקציב החינוך ולמשכורות המורים, והעובדה שעשתה זאת בהידברות (חלקית) עם ארגוני העובדים של המורים, הופכים את אופק חדש לעדיף בהרבה על דברת, גם אם שני אלה הם ההבדלים היחידים ביניהם (והם לא).
    האפשרויות של תמיר היו ללכת על רפורמות חלקיות ובעייתיות, אך טובות יותר מהאלטרנטיבה ומהמשך השחיקה הטמון במצב הקיים, או לזעוק זעקות שבר על הרשעות של האוצר, אולי אפילו להתפטר, ולא להשפיע על המציאות במאום. הדחתה של יולי תמיר מהרשימה לכנסת היא נצחונה של השיטה השניה, ובעיני זה אומר דבר עצוב מאוד על הסוציאל דמוקרטיה הישראלית.
    וחוץ מזה, הסכם תמיר לגבי העובדים מן החוץ הוא הדבר הטוב היחיד שקרה בעשור האחרון למקצוע שלי. על זה אי אפשר לא להגיד תודה.

13 תגובות »

נדב ב30/11/2008 12:19 תחת חברה בישראל

13 Responses to “פריימריז בעבודה – למי אצביע?”

  1. גל הגיב:

    נדב, אתה יכול להסביר למה לדעתך עופר עיני הוא "ברית גרועה"?

  2. חנן כהן הגיב:

    אם אני זוכר נכון, יולי תמיר הודיעה שהפוליטיקה לא מתאימה לה. בתחילת הקדנציה. מה קרה שהיא התחרטה?

  3. נמרוד ברנע הגיב:

    תסלח לי על הביקורת נדב אבל מכיוון שבחרת לפרסם את הבחירות שלך בבלוג ולהפוך את זה לעניין פומבי גם אני מצאתי לנכון להגיב לך.

    יולי תמיר היא שרה כושלת. בקדנציה שלה במשרד החינוך היא כיבתה שריפות ולא הצליחה להמריא ולהוביל את המערכת לכיוונים הנכונים.
    נדיה חילו לא עשתה פאקינג כלום בכנסת.

    חוץ מזה שמגיעים לך שמונה סימונים ואתה רשמת רק חמישה.
    אני הייתי משלים אותם באופיר פינס, דניאל בן סימון (למרות הביקורת המוצדקת שלך עליו) ויריב אופנהיימר.

    • נדב הגיב:

      קודם כל, אין כאן עניין של סליחה – פרסמתי את הבחירות שלי בדיוק בשביל הדיון הציבורי.

      תמיר – אפשר להגיד עליה הרבה דברים, 'כיבוי שריפות' זה לא אחד מהם. אם יש תקופה שבה כמעט כל אספקט של החינוך עבר רפורמת עומק, זה התקופה של תמיר.
      כמו שאמרתי, היא הייתה יכולה להישאר בפוזיציה של 'אני הסוציאל דמוקרטית הנאמנה שמכשילה כל מה שהאוצר מציע'. אם היא הייתה מצליחה, זה היה קטסטרופה – כי מערכת החינוך הישראלית, על כל מגזריה, הייתה ב-2006 בתהליך של שקיעה איטית אבל בטוחה. עוד שלוש שנים בלי רפורמות היו גורמות עוד נזק אדיר (כמובן שאפשר לדון על הרפורמות עצמן)

      נדיה חילו – אני לא מסכים. אם תיקח כל חבר כנסת חדש, למעט יחימוביץ' וחנין שהם היוצא מן הכלל המעיד על הכלל, תראה שהם הצליחו לעשות מעט מאוד בקדנציה הראשונה. פרלמנטריזם זה מקצוע מסובך שצריך ללמוד.

      אני יודע שמגיעים לי שמונה סימונים, ואני לא מוצא אנשים שאני יכול להצביע להם בלב שקט.
      אופיר פינס – אחד האחרונים שאני אצביע להם. בלון מלא אוויר חם. הבנאדם היה בין בכירי מפלגת העבודה בשמונה השנים האחרונות (לפחות), היה שר רוב התקופה, היה אפילו שר הפנים תקופה מסויימת – ולא עשה צעד משמעותי אחד. כמה יוזמות מקומיות ודי שוליות בנושאי איכות סביבה, וזהו.
      הוא מנסה למתג את עצמו בתור 'האידיאולוג של מפלגת העבודה', אבל אפילו אידיאולוג גדול הוא לא, או ליתר דיוק – אין לו מושג ירוק בהרבה מהנושאים שמפלגת העבודה עוסקת בהם.

      דניאל בן סימון – יותר מהעובדה שהוא קלולס לגבי סוציאל דמוקרטיה, שאמורה להיות הטיקט המרכזי שלו, מטריד אותי הקול שהוא השמיע בתקשורת. אם תיקח את הספר שלו, הפרוייקט המרכזי שלו, 'עסקה אפלה בדרום' – הוא מסריח מהתנשאות אליטיסטית על הילידים המפגרים מהדרום. לא רוצה שייצג אותי (למרות שאני חייב להודות שכאן התלבטתי).

      יריב אופנהיימר – איש מרצ קלאסי. דעות מאוד מוצקות על השטחים, אין דעות בשום תחום אחר. לא בשביל אנשים כאלה התפקדתי למפלגת העבודה (ושוב, יכול להיות שברגע האחרון אשנה את דעתי לגביו)

  4. ירדן הגיב:

    אולי זה לא יהיה מאוד מנומק להגיד אבל הרושם שקיבלתי מיולי תמיר במהלך הכהונה שלה היה שהיא הולכת נגד המורים בכוח. נכון שאם הייתה מתפטרת כשרצו לעשות את הרפורמה לא היתה יכולה להשפיע על הרפורמה מבפנים אבל מצד שני זה היה מחליש עוד יותר את הלגיטימציה של הרפורמה בעיני הציבור הכללי. בטווח הארוך אני חושב שזה היה טוב יותר מאשר המאבק שהיא יצאה בו נגד המורים.

    • נדב הגיב:

      התיזה שלך לא מסתדרת עם זה שהסכם אופק חדש נחתם מול הסתדרות המורים. נכון, היו אלמנטים של כפייה ביישום ההסכם, ש(מאוד) לא מצאו חן בעיני. עדיין, אף אחד לא יודע כמה מורים מתנגדים להסכם וכמה תומכים בו – עד כמה שהצלחתי להבין, רובם תומכים אבל זו רק התרשמות כללית מנתונים חסרים. בהינתן התנאים האלה, העובדה שהארגון היציג של המורים חתם על ההסכם הזה היא המכריעה מבחינתי – ההסכם הזה הוא הסכם, במובן המקורי של המילה.

  5. גל הגיב:

    תרשה לי לא להסכים איתך לגבי עופר עיני. אני לא בקיא בנושאים שהעלת בפוסט שכתבת לגביו אז אני לא אתווכח איתך על הפרטים ששם (למרות שגם אתה, לפי מה שאתה כותב שם, מתבסס – לפחות בנושא הפנסיה – על הדלפות ולא על מידע מבוסס).
    אבל אני כן רוצה לחלוק עליך בנוגע ליחס שלך לפעילות שלו. באופן לא אופייני לך נודף מהפוסט ההוא ניחוח פוריטני. כאילו כל מי שמתפשר הוא אויב. בהתאם לכך, אתה "חושף" את פרצופו האמיתי של עופר עיני.
    עופר עיני הוא בעיני – ונראה לי שזו, פחות או יותר, הדעה הרווחת לגביו אצל הרבה אנשים – אחד האנשים שהפכו את ההסתדרות מגוף עם תדמית מיושנת וקיצונית לגוף רלוונטי ומתון ובמובן מסוים הוא הפך את היוצרות – בתקופתו, משרד האוצר ונערי האוצר הפכו מאלה "ששומרים על הכסף" למוסד פנאטי, מיושן וחסר אחריות ולעומת זאת ההסתדרות שהייתה בעבר גוף "מוקצה" בעיניי רבים במעמד הבינוני הפכה להיות מקובלת כאיגוד מקצועי בעל אחריות לאומית.
    כמובן, לא רק עופר עיני גרם לכך גם המצב הכלכלי ופעולות של אנשים אחרים גרמו לכך אבל הוא כן היה האיש הנכון במקום הנכון. הוא תיווך והביא לסיום סכסוכי עבודה מרכזיים (בשביתת המורים, תוך שימוש באיום שביתה ובשביתת המרצים) הוא פעל ביחד עם התעשיינים להקמת מועצה כלכלית (כנגד משרד האוצר) הוא פועל כעת להביא לתוכנית יותר רצינית להקטנת נזקי המשבר ופעולות נוספות.
    כל אלה הם כמובן, לא נתונים יבשים אלה יותר הלך רוח כללי שאני מאמין שמורגש גם אצל אנשים נוספים (ויכול להיות שהוא מתבטא גם במספר המצטרפים להסתדרות, כולל ממקומות עבודה שבעבר לא הצטרפו להסתדרות) ותרם לדעתי הרבה מאוד לקידום הרעיון הסוציאל – דמוקרטי בישראל בשנים האחרונות.
    אז כן, יכול להיות שהוא התפשר קצת בדרך בשביל לקדם את עקרונותיו וסביר להניח שהוא פעל מתוך התחשבות יתרה בוועדים החזקים ומתוך אינטרס מרכזי לחזק את ההסתדרות.
    אבל מי לא התפשר מכל האנשים שציינת למעלה? כולם ואתה גם מציין זאת.
    ומי לא ניסה לשפר את תדמיתו הציבורית? גם כולם.
    נו, אז עופר עיני הוא פוליטיקאי, וכמו שכתבת לפני שני פוסטים, פוליטיקאי זו לא קללה.
    הוא פוליטיקאי טוב ואני מעדיף אותו בצד שלנו.

    • נדב הגיב:

      אני מאוד בעד פשרנות, במובן הזה שלה. בגלל זה אני במפלגת העבודה.
      אבל ההתרשמות שלי מכל מהלך שעיני הוביל (לא כולל המשבר האחרון, שעדיין לא גיבשתי דעה לגביו) זה שחשובים לו שני דברים – המעמד של ההסתדרות והמעמד של עופר עיני.
      לכן כל כך חשובה לו הברית שלו עם שרגא ברוש – כי היא ממנפת את ההשפעה שלו ואת ההשפעה של ההסתדרות.
      כך גם לגבי סיום השביתה עם המורים – הוא לא הפעיל את הלחץ שלו לטובת העובדים, הוא מתח את הקו בערך באמצע ואמר 'עכשיו חותכים'. זו התנהגות של מי שרוצה להראות שהוא הקובע, לא של מי שלוחם למען עובדים אפילו אם הם לא מאוגדים.
      אני לא מתייחס כאן לתדמיות – וזה לא אומר שהן לא חשובות. אבל בקשר לתדמיות – נראה לי שאתה מפריז בערכו של עיני וממעיט בערכם של הרבה אנשים ותהליכים אחרים כשאתה מייחס את השינוי בשיח הציבורי דווקא לו. אבל זה באמת משהו שקשה לשפוט.

  6. […] שמחתי לגלות בסבב השלמות הרסס שלי את פוסט הפריימריז של נדב, עם הצהרת התמיכה בעמיר פרץ, שלי יחימוביץ’, […]

  7. ינון הגיב:

    רגע. עופר עיני הוא איש איגוד מקצועי מהסוג הרע, והסתדרות המורים מה? איומים על מורים? נציגי ועדים שחותמים על הסכמים בלי דיון בביה"ס שלהם (ואת שניהם שמעתי ממקור ראשון).

    לא חוכמה להציג טיעון וטיעון-נגד בשני סעיפים שונים.

    • נדב הגיב:

      הסתדרות המורים היא גם איגוד מקצועי מהסוג הרע, עד כמה שהתרשמתי (גם הארגון, אבל זה לא ממש רלוונטי). אם הדיווחים שמופיעים בעבודה שחורה הם נכונים ומייצגים, נעשו שם דברים מזעזעים.
      איך זה רלוונטי לשאלת ההצבעה לתמיר? היא ניהלה מו"מ עם נציג ארגון העובדים הרלוונטי. מה רצית שתעשה? תכפה על המורים לבחור מישהו אחר?

      אין לי אלא לקוות שפרשת אופק חדש תהיה מנוף לדמוקרטיזציה הן של ארגון המורים והן של ההסתדרות.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

758669 דפים נצפים, 166 היום
272376 ביקורים, 35 היום
FireStats icon ‏מריץ FireStats‏