הרהורים של אבא

לפני שנתיים וחצי כתבתי כאן את הדברים הבאים: ב(כמעט)ארבעים השנים האחרונות, בכל פעם שישב בבית הלבן נשיא דמוקרטי – ישראל נכנסה לעידן של שלום, ולא משנה מי היה ראש הממשלה הישראלי. הדברים האלה מסתדרים מצויין עם מה שאומר לנו נתאי בשני הפוסטים האחרונים שלו: ישראל הולכת ומפסידה בשדה הבינלאומי, ולכן לא תהיה לה ברירה אלא [...]

בפוסט הקודם שכתבתי בעניין שאלו אותי כמה מגיבים כיצד מעשית ימנפו הפלשתינאים את התמיכה הבינלאומית הרחבה בהקמת מדינה פלסטינאית לעובדות בשטח, לנסיגה ישראלית לגבולות 67. עניתי להם שאין לי עדיין מושג מה יהיה המכניזם המדויק. אבל מסתבר שיש כאלו שיש להם מושג מה התכנית, והם מוציאים אותה לפועל בדיוק ובתיאום של שעון שוויצרי. אני מתכוון [...]

לירון לוחץ ctrl+s. זהו, החלק הזה בפרויקט גמור. נשאר עוד לסגור את הפרויקט, וליידע את כל השאר במייל על התיקונים שהוא הכניס. דווקא יצא יפה – הוא התחיל לעבוד על זה היום בבוקר, ועכשיו סיים. הפינישים יכולים לחכות כבר למחר. לירון שולח את ידו לכפתור הכיבוי של המחשב, ומסתכל בשעון. השעה 19:00. אם אני יוצא [...]

קיבלתי לאחרונה הזמנה להשתתף בכנס בלוגרים של היוזמה הישראלית עם יעקב פרי. זהו תקציר המניפסט שלהם: שנים רבות עסוקה ישראל בנסיונות חוזרים ונשנים לפתור את הסכסוך הישראלי-ערבי ולהגיע למצב של שלום ויציבות עם הפלשתינים, בעיקר על פי הנוסחה של "שטחים תמורת שלום". ישראל הכירה באש"ף, ודחפה להקמת ישות פלשתינית ביהודה, שומרון ועזה – אך השלום [...]

בעקבות המאמר שפרסם ריצ'רד גולדסטון בוושינגטון פוסט, התקשורת הישראלית ומערכת ההסברה חוגגות. "צריך לזרוק את הדו"ח לפח האשפה של ההיסטוריה', אומר לנו ביבי, וכל המקהלה מחרה-מחזיקה אחריו. כולם, כמובן, מניחים שאזרחי ישראל לא ילכו לקרוא את המאמר המקורי של גולדסטון. אבל אתם, כמובן, תקראו אותו. לא, באמת. לכו לקרוא. זה חשוב. וזה בסך הכל מאמר [...]